נחשול לבי אותך ניחש;
הקיץ בך ומיד התרונן.
את השיפעה של כל יופי
ועטרת לבי ללא דופי,
את - פעמון הכסף המנגן
ללבי, שבך התאהב,
את - אוויר - מרחב
לגופי, אשר לצדך נכנף.
את - כמו שיר מעלות
המוביל אל המרום
בניסיון אחרון של החיים
להשיג שיאי אהבה חדשים.
לא, אין זה כלל חלום;
אתך זו מציאות לתנות
עם קירבה מיוחדת אל השובע
על סולם תחושות המזנקות לגובה,
אתך זו חציית גבול אל האור
המאיר אל תכלית בהירה בדמות חלום,
אתך זו טיסה מלאת תמורה
מאז יום ההמראה
בו הגבהנו עוף אל הנוגה
ומאז לא הפסקנו מלגמוע.
אתך זה לנוע בקצב בלתי ידוע
בדרך הצפונות והרטט בלי לנוח.
21/02/06 © |
