חלום ב':
הזכות להליך הוגן
אי שם בין שני צדדי המיטה יש אותי ששוקל את העובדה שאני ישן
כבר ממזמן וכאן בחלומות שלי אני תמיד שונא את עצמי.
כאן איפה שהדמיון שולט אני תמיד מוצא את עצמי אשם.
כאן לא משנה איזה הסבר אני מוצא התת-מודע שלי הופך אותו
לתירוץ.
כאן כשאני יושב בשולחן של הנאשם העיניים שלי צופות בי משולחן
המאשים בכעס ובזלזול ממש כמו שאני הייתי מסתכל עליך.
כאן בבית המשפט המוזר הזה את עולה לדוכן העדים.
כאן לדקה אני פקיד בית המשפט משביע אותך להגיד את האמת ורק את
האמת כשאני יודע שזה לא יקרה.
כאן אני התביעה שמבקש ממך להעיד שואל את השאלות הכי כואבות
מחטט בפצעים הכי עמוקים ואז שותק.
כאן אני ההגנה ששואל אותך שאלות יותר כואבות כאלו שפותחות
צלקות שואל אותך גם על רגעים קסומים ורואה איך הזיכרונות שלי
מתפוצצים אחד אחרי השני וכשהכל כבר ריק אני שותק.
כאן אני מסרב לתת עדות אני מעדיף לסגור את עצמי בתוכי כאילו
הייתי קופסת קסמים.
כאן אני השופט מרים את פטיש העץ דופק אותו פעם אחת ומכריז בקול
"אשם" בשביל שכולם ישמעו במיוחד אני.
כאן אני קם משולחן הנאשם יוצא מדלת בית המשפט ונכנס לתא מעצר
147 אני סוגר אחרי את הסורגים עד ששומעים את הקליק של הנעילה.
כאן אני נשכב על המיטה הקשה הולך לישון בתקווה שאם אני כבר
חולם חלום שבו אני הולך לישון אז שאני יחלום על משהו יותר
טוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.