אתה שוכב במיטה, אחרי עוד יום שלא עשית כלום, וחושב איך הגעת
למצב הזה ולמה אתה נשאר בו. האם ההקרבה שווה את כל זה? האם
באמת אתה עושה את זה בשביל העתיד?
אתה שוכב עייף, כאילו עבדת קשה, מחכה לטלפון שאולי יצלצל,
ויציל אותך מכל המחשבות האלו. מחשבות שאחרי שניה נשכחות, ולאט
לאט מרוקנות את הראש לחלוטין בין למה למי. אתה מאשים את ההורים
שלך על הכל, ואת המפקד בצבא שהשאיר אותך שבת בדיוק כשהיית אמור
לצאת עם מישהי, ואת המנהלת בתיכון שנתנה לך צ'אנס במקום לזרוק
אותך לחופשי, ואת הילד שהרביץ לך וברח לפני שהספקת להחזיר לו.
אתה מאשים ומאשים ומאשים, למרות שאתה יודע שלא תוכל לברוח
מהאשמה. אתה פוחד ועצל מידי בכדי לעשות משהו, וזה מכווץ אותך
עד שאתה כמעט נעלם. מנסה לברוח ולוחץ על השלט. מזפזפ בין
הערוצים, מחפש תשובה שלא תבוא, מנסה לשקוע במשהו מעניין, אבל
כל אלו שעוררו פעם עניין נמוגו מזמן מהמסכים. אפילו סרט טבע
נעשה בשביל הרייטינג, ובמקום להראות את נפלאותיו של הטבע,
שולחים מישהו שיסכן את חייו כדי להראות עד כמה הוא אמיץ.
שוב אתה לוחץ, הפעם כדי לכבות, והולך אל המחשב. העייפות כבר
נשכחה מזמן, אתה פותח אין ספור חלונות, מחפש, מוצא, שוב מחפש,
שוב מוצא. כל המידע שחשקת בו אי-פעם נמצא בקצות אצבעותיך.
ממשיך לחפש, ממשיך למצוא. מפחד של חוזר זמן בעולם, אתה לא
מתחיל ודרך אחד החלונות אתה קופץ לאתר של כותבים ישראלים. אתה
לא כותב, או לפחות אתה לא מגדיר את עצמך כאחד כזה, אבל אולי שם
תמצא מישהו יותר בודד, יותר מסכן... פשוט יותר. מהר מאוד, מפחד
שזה ייתן לך השראה, אתה מאבד עניין.
בדיוק לפני שהתכוונת לקום מהכסא, העין קלטה משחק קלפים לאנשים
בודדים. משחק אחד, ועוד משחק, ולפני שאתה קולט שיחקת כבר מאה
פעמים, בעוד שנשבעת לעצמך, בכל אחת מהן, שהיא תהיה הפעם
האחרונה, אבל פשוט היית חייב לסיים עם ניקוד גבוה ולזכות
בתהילה לקראת הבודד הבא שיבוא לשחק.
בשניה של שפיות אתה סוגר את המשחק, בלי שתצליח לשבור את השיא.
הצצה בשעון ואתה לא מבין לאן נעלם הזמן. מבולבל ומתוסכל עם
עיניים כואבות, אתה קם מהכסא, משאיר את החלונות פתוחים, לאחר
שלא קראת דבר, רק בכדי לגלות שהשמש תעלה בקרוב, ממקום נסתר
מהעין, בגלל בניינים רבי קומות. בלי לחשוב, תכנס לחדרך, שלא
זוכר כבר מה צבע הרצפה שבו, תשכב במטתך הדביקה, מזה שלא החלפת
מצעים מאז שחזרת מטיול במקום מרוחק, ותשקע בחלומות
על עתיד
שאולי
יום אחד
יוכל להיות
שלך. |
