זרעי טינופת נזרעים סביבי יום וליל, ובליבי בקשה אחת בלבד לכל
יכול המביט בנו מלמעלה.
ביקשתי רק דבר אחד מהאדון המכובד, בעוד ציפורים מנגבות את
אחוריהן עלי.
ושלשולי פלא מארץ רחוקה וזבת חלב מפיצים בי את בשורתם לעתיד
חדש ומגעיל יותר, בעודי נושאת את בקשתי אל על.
הן ראו כולם את חלחלתי העזה מבקבוקי הפיכסה הנשברים על ראשי,
והפצרותיי לאל לא נענו אף כעת.
חרש חרש ממלאות את בגדיי צחנות ההדרים הרקובים, ועוד אין מענה
מהקדוש אשר הרחק הרחק מעלי.
בקשתי אחת יחידה הייתה, כבן אשר נדרס מולי ברחוב מותיר אחריו
שרידים צבועים בדם שדבקו לגופי המזועזע.
ואלוהים? לא אכפת היה לו ולו מעט מבקשתי.
וכל שרציתי היה לראות את המשחק האחרון של הולנד במונדיאל, נגד
האיטלקים הזונות האלה, אך ה"כל יכול" הזה פשוט התעלם ממנה בעוד
האוטובוס שהיה בדרכו ללפיד התפנצ'ר באמצע הדרך מאילת הביתה.