הגבר על ספסל הנאשמים
מאצ'ואיזם היא תכונה השמורה לגברים. האמנם? ששים שניות על הסתה
כנגד גברים.

(פורסם בעבר באתר "חוצפה")
http://www.hutzpa.co.il

במאמר שפרסמתי פעם, "על מניפסט החלאה", מאמר הדן במשנתה
המפחידה של ולארי סולאנס, קיבלתי תגובות מפחידות לא פחות. למי
שלא יודע, מדובר באשה שירתה באנדי וורהול וטענה שצריך להשמיד
את כל הגברים.

לא, בהתחלה לא קיבלתי תגובות שהסכימו איתה, התגובות היו משהו
מרגיז בסגנון "אני לא מסכימה איתה, אבל..." וכללו לגיטימציה
להסתה, כאילו שהספר הזה, עם ההקדמה האוהדת שלו, נכנס להגדרה של
חופש הביטוי.
לא עבר הרבה זמן- וקיבלתי תגובה מדהימה, ממישהי שניסתה לטעון,
בכלים מדעיים כמובן, ש"אולי היא פשוט צודקת". יכול להיות,
לשיטתה, שגברים הם עיוות של הטבע. מכאן הדרך לתגובות נגד של
שובניסטים מגעילים היתה קצרה. קרקס שלם התחולל שם.

זה לא שיש לי קייס כל כך טוב איך להגן עלינו.
אין מה לעשות, הגבר בשחר ההיסטוריה היה איש מערות במלוא מובן
המילה, כזה שחשב עד לא מזמן שתפקידה העיקרי של האישה הוא להביא
ילדים לעולם ולענג את הגבר. חוץ מזה, הרבה לפני שהגיע "הגבר
החדש" והספיק להמאס על כולנו, המין הגברי היה מין כוחני וחלק
ממנו עוד נותר כזה. רדיפה אחר עמדות כוח והתייחסות אלימה
לסביבה היו עד לא מזמן נחלתם הבלעדית של גברים ובמובנים הקשים
של האלימות היא אכן כמעט בלעדית לנו (מעט מאוד נשים מרביצות
לגברים, זה כמעט לא קיים).
אם מתייחסים לשטחיות, יכול להיות שאנחנו המובילים בתחום באותן
שעות שאנחנו חושבים על מין. שזה כמעט כל הזמן. כשאנחנו לא
חושבים על מין, אנחנו חושבים על סקס.

"הגברים יתפתו ללכת אל אובדנם בעקבות הכוס", אמרה סולאנס
ובעניין זה היא צודקת, עם כל הבחילה שהיא מעוררת בי. רוב
הגברים יעשו הרבה מאוד בשביל הסיכוי למין, אפילו כשמדובר
במישהי שהם בכלל לא מכבדים.
כשנשים רואות שני זכרים מטומטמים הולכים מכות, הבוגרות שבהן
עשויות לחשוב כמה זה נורא, הטמטום המאצ'ואיסטי הזה. כשגבר
סטרייט רואה שתי נשים הולכות מכות, רוב הסיכויים שהוא חושב,
"איזה יופי. אולי עוד שנייה הן תתנשקנה". אם הוא לא חושב על
זה, כרטיס החבר שלו במועדון הסטרייטים יישלל, זה כתוב בחוקת
המועדון. למעשה יש לי חבר, שטוען שהלסביות נבראו כדי שגברים
סטרייטים ייהנו לצפות בהן והוא נעלב כאילו העלבתי את ערכיו
הקדושים ביותר כשניסיתי לטעון אחרת.

אבל אם נחזור שנייה להיות רציניים, כשאנחנו מתגברים על היצר
הטבעי- ולרוב בני האנוש יש יכולת להתגבר על הביולוגיה ולשכלל
את עצמם- אנחנו מגיעים להשגים לא רעים בכלל. הוכחנו שאנחנו
מסוגלים להיות דעתנים כמוכן, נאורים כמוכן, רגישים כמוכן,
אפילו בכיינים כמוכן, אמנם רק חלקנו, אבל תתפלאו- אנחנו ראויים
גם לכבוד בדיוק כמוכן.
וזה לא שכל הנשים חושבות ככה, אבל הפמיניזם מהזן התקשורתי,
שמקבל את מנת הצומי שלו מהתכנית "מבט נשי" (כיום "מבט בשניים")
בעיקר, בהחלט מתייחס אלינו כמו לנכים. יש "דיבור גברי" ויש
"דיכוי גברי" ויש ראייה גברית" והכל בנימה שלילית. מעט מאוד
שמעתי שמדברים על הגבריות בטון חיובי בתקשורת.

זה נכון, ברוב ההיסטוריה המניאקים הגדולים באמת הם גברים, אבל
הגיע העת שנשים משכילות, בעלות עמדה פמיניסטית, תוותרנה על
עמדת הקורבן.
זה נכון, עדיין יש דיכוי, אבל התקדמתן לא מעט בסולם הדרגות
החברתי. ולא כל הגברים אשמים, בטח לא כל הגברים של היום. שלא
לדבר על זה, שזה עוול לשכוח את הדוגמאות ההיסטוריות לנשים שהיו
אטומות בדיוק כמו גברים, אפשר לדבר על מרי אנטואנט ואפשר לדלג
לימינו אנו ולהזכיר את לימור לבנת, צרת החינוך שמסיימת את
תפקידה והלוואי שלא תחזור לעמדה בכירה לעולם.

הבעיה של בני האדם, אבל באופן חזק במיוחד הבעיה של הישראלים,
לא משנה אם הם ממין זכר או נקבה, היא חוסר הנכונות לראות באדם
האחר אדם לגיטימי. תשדיר השרות של מרכז מסאווסה לזכויות הערבים
מכה בנקודה רגישה, תשדיר השרות לרגל 30 שנה לקליטת העלייה
האתיופית מדגים יפה גם הוא כמה אנחנו נטועים בדיעותינו הקדומות
וגם כתבה ישנה שבה השתמשתי בתמונתו של אחמד טיבי מוכיחה את
העובדה הפשוטה הזו. פשוט ידעתי שהתמונה הזו תפגע בנקודה רגישה,
כי גם אותי חבר הכנסת טיבי מרתיח ולגדעון עזרא משום מה
התרגלתי. זה לא משנה בכלל אם אתה גבר או אישה, ברגע שאפשר לשים
עליך תווית שלילית דיעותיך לא נחשבות. ברגע שכתבתי מאמר על
פרידריך ניטשה, מיד צצה אותה טענה ישנה על האנטישמיות שלו
כביכול. הכל אגדה. הברנש סלד מגזענות, אבל כל כך קשה לנו
להתמודד עם הגותו שתובעת מהאדם מצוינות, שאנחנו לא מבררים את
האמת וקובעים שהוא אנטישמי. והכי גרוע, הוא גם גרמני. העיקר
שלא נצטרך להתמודד איתו.

ואם נחזור לאותו מאמר ישן על סולאנס, אחת מהמגיבות שאלה אותי
באיזה שלב, כנראה בכעס, האם אני באמת יכול להבין אישה שסבלה
מדיכוי, כשאני גבר שנהנה מיתרונות החברה הפטריארכלית.
אני יכול להבין מאיפה שתיהן מדברות, אבל אני לא יכול להסכים
איתן. והיא? היא באמת מכירה אותי? היא יכולה להבין ילד בן 6
שאמו חבטה את ראשו בקיר? היא יכולה להבין איך זה לחוש חסר ערך
בהזדמנויות שונות בחייך, הכל בגלל אותן נשים שסמכת עליהן?
כמה עבודה בן אדם עושה על עצמו, הכל כדי לא לשנוא נשים באופן
גורף, אותה עבודה שהיא מעדיפה שנשים שסבלו מדיכוי לא תהיינה
מוכרחות לבצע בעצמן.

הנשים ראויות לאותו יחס כמונו, צריך להעלות את שכרן שישתווה
לשכר הגברים, צריך להתיחס ברצינות להשגיהן ולא לזלזל ביכולתן
להגיע להשגים גם בתחומים שנחשבים גבריים לכאורה.
יש לכן זכות לעשות בדיוק מה שגברים עושים, אתן אפילו יכולות
להיות כוחניות כמו המאצ'ו מהזן הישן, אבל בעיניי זה חבל כי
מעולם לא אהבתי את הזן הזה במיוחד.