רוצחי היצירה
כמעט כל המסגרות החינוכיות והתעסוקתיות מטפחות אנשים בינוניים.
אדם בעל להט, שחי ורוצה ליצור, לא ישרוד שם.
(פורסם בעבר באתר "חוצפה", ינואר 2006)

הפילוסוף הדגול פרידריך ניטשה, טען להבדל עצום בין העל אדם,
שניצב במרכז הגותו, האדם היוצר שחי ורוצה, לבין ההמונים
ש"דורשים מהחיים מעט מאוד". למרבה הצער, הוא טען שההמונים
נעשים לשליטים, והבינוניות הופכת לערך עליון.

ובאמת, מהם החיים אם לא מרוץ אחרי הכלום, שבו היוצא מן הכלל
נכחד לטובת הכלל? כמעט בכל מקום מטפחים את האדם הממוצע, זה
שנלחם אך ורק על הקיום שלו ומציית לסמכות בצורה עיוורת. נכון,
יש פה ושם בבתי ספר מקום כלשהו לטיפוח היצירתיות, בעיקר כדי
לצאת ידי חובה, כשבתי הספר הדמוקרטיים הם רק טיפה בים, וגם הם,
סופגים את האוירה התרבותית הקלוקלת שמחוץ להם.
"התרבות והמדינה אויבות זו לזו", ממשיך וטוען ניטשה, וגם לאחר
מותו המילים הללו מהדהדות. אם חינוך, נאמר בהגותו, מספק נקודת
מבט אובייקטיבית ככל האפשר ובעלת ניתוק מסויים, הרי ברור
שהתוצאה היא אנשים שמתייאשים מלפעול בעולם ולהגשים את עצמם.

ומבין המסגרות המאוד ממוסדות, נראה לי שאין יוצאות מן הכלל.
כולם מובילים לריקבון יצירתי, בתי ספר יסודיים, תיכונים, מרכזי
השמה ותעסוקה, אפילו הצבא נכנס לרשימה המאוד לא קדושה הזו.
הסגידה לבינוניות והציות נחשבים שם לערך חיובי, והרצון לשנות,
הלהט, מוגדרים שם סתם כעקשנות.
הגיעה העת למהפכה, והמהפכה תפרוץ מלמטה. אולי מהאתר הזה, אולי
משיבוש פרסומות כמו שקורה בחו"ל, אולי בשיטות שונות וחצי
לגיטימיות של מרי אזרחי. אחרי הכל, יש זכויות שצריכות להיות
מובנות מאליהן ואם האזרח היצירתי לא מקבל זכויות כאלו, מן
הראוי שיגנוב אותן.