מידת הדין של הרכרוכיים
צריך להעביר מסר לגברים שמנסים לרצוח את נשותיהם ומסר תקיף, כי
מידת הרחמים פסולה פה!!!
(פורסם בעבר באתר "חוצפה", דצמבר 2005)

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום 12 שנות מאסר בפועל על גבר
בן 33 מכפר סבא שניסה לרצוח את אשתו בסכין מטבח, במסגרת עסקת
טיעון שהאישה הסכימה לה.

לקרוא ולהתחלחל.
אני הראשון שיטען בעד מידת הרחמים בפסקי דין, הראשון שיאמר שיש
עבריינים שניתן לשקם, אבל יש מקרים יוצאי דופן - והידיעה
החדשותית ההיא שנתקלתי בה גרמה לי זעזוע עמוק.
אולי זה לא דווקא בגלל המקרה הספציפי הזה, אולי המגמה המתמשכת
- להקל בעונשם של גברים אלימים בבתי משפט - היא זו שמעוררת בי
קבס. בנאדם שמטיל פחד על האנשים הקרובים אליו - ואשתו אמורה
להיות קרובה אליו יותר מכל - ראוי לכל בוז וליחס מחמיר, לא
לשום הקלה. אם לומר את האמת, אין לי מושג כמה הייתי פוסק לאדם
כזה בעונשו, יכול להיות שרק 20 שנה, אפילו העונש לא היה מה
שהרתיח אותי סופית, אלא העובדה שהתקבל במסגרת עסקת טיעון.

לא אכפת לי שאשתו הסכימה; כשבית המשפט לא דחה את העסקה בשאט
נפש, הוא שלח מסר נורא, שלפיו זה לגיטימי לגברים רצחניים לקבל
יחס מקל מהפרקליטות ובתי המשפט.
השופטים שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש כתבו בגזר הדין כי
"מדובר במקרה טראגי לשני הצדדים משום שהאישה לעולם לא תחזור
להיות מה שהייתה ובנם נפגע מחסרונו של אביו". טראגי? לשני
הצדדים? תעשו לי טובה!
הטרגדיה האמיתית היא בית משפט שמתייחס בסלחנות מחפירה לגברים
אלימים ומצטרף למסר חברתי של דיכוי כלפי נשים בכלל ונשים מוכות
בפרט.
ולמי שמרים גבה, אם הייתה תופעה רחבה של נשים מכות, הייתי כותב
את אותו הדבר רק בהיפוך תפקידים, אבל אין תופעה כזו מלבד
במקרים נדירים. ראוי לצרף לפה תהייה קלה, מדוע בית המשפט חושב
שילד כלשהו יצטרך אב אלים שכזה בשלב כלשהו בחייו. האם הילד לא
הרוויח בסופו של דבר מכך שהאב הורחק מחייו?

להבא, במקרים הבאים שאני מקווה שלא יבואו, מן הראוי שבית המשפט
ידחה עסקות טיעון עם גברים אלימים. כלפי גברים שמעשיהם כבר לא
נחשבים בגדר ניסיון אלא בגדר רצח יש לנקוט ענישה חריפה יותר,
אך כאן יש לערב את המחוקק.
אין לי מושג קלוש למה, אך בישראל אין מאסר עולם נמשך לעד, חוץ
מאשר במקרים של מחבלים ערביים ויגאל עמיר, שמנסים לחוקק עבורו
חוק שימנע ממנו אפשרות חנינה. אם אדם רוצח את אשתו בדם קר, רוב
הסיכויים שישתחרר בתוך 20 שנה, כשאין שום סיבה לתת לאנשים כאלה
להסתובב חופשיים בקרבנו. אני לא אומר שאין מקרים יוצאי דופן,
של רוצחים שמחליטים לחזור למוטב, אבל מעט מאוד אנשים משתנים
בצורה דרסטית כזו.

חבל שזהו המצב, טוב יעשה המחוקק אם ייתן על כך את הדעת, אני רק
מקווה שכשזה יקרה לא יעלה על הפרק הרעיון הפופוליסטי והאכזרי
של עונש המוות.