לכל אחד יש מגרעות, לא?

רק אפילו המחשבה שהוא העלה לי בראש,
"את תסכני את הקשר עם ההורים שלך בשביל חברה?"

"בטח שכן" אמרתי לו בביטחון מוחלט ללא חרטה.

"איך אתה מסוגל אפילו להשוות סוג כזה של קשר לאחר?"
שאלתי בכזאת פליאה.

הוא לא הבין מה אני עברתי איתה, ובכלל, הוא הקצין לגביה יותר
מדי.

"לבושה בשחור כמו כת השטן" הצחיק אותי נורא דווקא,
ואז הזכרתי לו,
"אתה לא זוכר שגם אני התלבשתי ככה?" שאלתי אותו בפליאה.
הוא לא הגיב, אז המשכתי,
"לבשתי כולי שחור, כל הזמן שחור ורק שחור, אתה ראית אותי בכת
השטן?"
אני עד עכשיו לא מבינה למה אנשים מקשרים בכלל את כת השטן
לאנשים שלובשים שחור.
בסדר, נעזוב את זה.

בקיצור, כל כך עיצבן אותי כשהוא התחיל לדבר על זה.
רק בגלל שהוא לא אוהב את אחת החברות שלי, הוא מנסה לגרום לי
רע.

"אני מעריכה אותה בצורה מדהימה" אמרתי לו "בזכותה אני חיה
כרגע, ובזכותה אני נושמת".
"בלעדיה", הוספתי, "הייתי כבר בקבר".

"היא חברה שלי, אחת הטובות שלי, ויש לי כזאת הערכה אליה..."
וסימנתי עם הידיים כמות גדולה.

"אני בוגרת, אתה לא חושב כבר?, אני מסוגלת להחליט עם מי אני
יכולה להסתובב ועם מי לא, לעשות את הבחירות שלי".

"אני רק מנסה להגן עלייך", הוא בא להגנתו.

"אל תגן עליי ממשהו שלא מזיק!", הוספתי בטון כועס, "אני זאתי
שמכירה אותה כבר כל כך המון זמן, אני זאתי שיודעת עליה הכל
באמת".

"דולוש, אני מחובתי כהורה להזהיר אותך מסכנות אפשריות".

"איזה סכנות?!" שאלתי שוב בכעס כל כך גדול.

"לא!! היא לא מעשנת סמים!!"

"וסיגריות?" הוא ניסה לתפוס אותה על משהו אחר.

"כן!! אז סיגריות היא מעשנת! עשית מזה עולם שלם! גם אתה מעשן,
גם אלינור מעשנת, כל העולם ואישתו מעשנים בימינו, תעשה לי
טובה, אל תשפוט אותה על זה".

כל כך עיצבן אותי שהוא לא ידע כמה האדם הזה היה חשוב לי.
למי אכפת בכלל מה אתה חושב עליה? חשבתי לעצמי.

לא אוהב אותה? לא צריך. היא חברה שלי, אני אוהבת אותה,
אני זקוקה לה, אני רוצה אותה איתי.

בכיתי כל כך כי הוא לא הבין שאני רואה בה את עצמי.