היא קמה בבוקר רעבה
אמא כבר הכינה ארוחה
הפעם ביצה וכריכים עם גבינה
ואולם, כמדי בוקר,
בין הצלחות
גם קופסת תירס עמדה.

היא הייתה יושבת ומתבוננת בקופסא
הקופסא הייתה כזאת אטומה
וכמה שניסתה, לא הצליחה לפתוח אותה לבדה
היא לא אהבה את הקופסא.

הקופסא תמיד אותה ליוותה
היא תמיד הייתה שם
על השולחן, בארון, או במדף בפינה.

שנים עברו והיא צמחה וגדלה
כעת כבר יכלה לפתוח את אותה הקופסא
אולם היא לא הייתה מרוצה
ההרגשה לא הייתה כפי שציפתה
הקופסא לא תאמה בדיוק כל דרישה

שנה נוספת, והארץ געשה.
'הסכנה עמדה בפתח,' עמדה לפרוץ מלחמה.
היא הייתה מבנות האור וכשהגיע צו הקריאה,
לרגע לא היססה.
גויסה, והוצבה בקו ההגנה הראשון,
לפי דרישתה.

במלחמה כמו במלחמות נופלים קורבנות
בקו הראשון ספגו את מירב האבידות.
היא לא פינתה זמן לדמעות.
כמו אבותיה לפניה גם היא בברזל חושלה.

כשהאויב סגר וצר על העמדה שבה הוצבה
נותרו היא ועוד שלושה.
כאמור, בת אור אינה נותנת לחושך לעצור בעדה.

היא קמה בבוקר רעבה, מנת הקרב חיכתה.
לקולות צעדי האויב הסוגר ומתקרב,
היא תאכל ארוחה אחרונה.

כשפתחה את המנה, זלגה מעינה חרש דמעה
מבין קופסאות הלוף והטונה,
וחבילת חלבה ישנה
קופסאת התירס, ללא ספק, היא המנה הכי טעימה.

מוקדש למישהי מיוחדת, מקווה שהיא כבר מצאה את הפשרה בינה
לבין  קופסת התירס שלה.