כמו כל יום, התעוררתי בבוקר וראיתי שקר בחוץ, אבל לא היו מים
על הכביש. סימן טוב?... יכול להיות. גשם כבר אין.
התעוררתי בשמונה כהרגלי, כעסתי על זה שהחדר שלי מרובע, צעקתי
על הקירות, קיללתי את מברשת השיניים והברז המזויין.
אפשר לומר בכנות שהתעוררתי כמו בכל בוקר בעצם - אופטימי
להפליא.
ואז בדרך לבצפר התחלתי להרהר לגבי ההמשך בבצפר. לעזאזל
מתמטיקה, אמרתי לעצמי, בלי להסס הצדקתי אותי... והמשכנו ללכת.
נכנסתי למבחן הארור, הגשתי את הטופס ריק.
ואז, התחיל היום המעניין.
הגעתי הביתה אחרי שיעור לימודי ארץ ישראל, קופא מחום באמצע
החורף החמים הזה. אפילו אלוהים כבר מבולבל. אבל זה בסדר. אני
לא מתפלא.
הגעתי הביתה, נמסתי על הרצפה בנדיבות עם כל גופי, פתחתי בקבוק
בירה, וגיליתי את החיים הטובים. מוזיקה הודית מתנגנת לי
באוזניים, בקבוק בירה ביד, שמש מעולה, ומיליוני מחשבות
שמסתובבות במהירות בראש שלי.

על ימים כאלה. על בוקר כזה. על מבחן כזה. על בצפר כזה. על החום
הזה של תל אביב... אפשר להגיד שעוד נמצא את התשובה.

אבל מה אני מחפש בכלל?