לפני 15 שנה
אני ואהובתי היינו בני 18
התחבקנו מול הים
היה קר
אבל רעדנו מהפחד
ממה שעומד לקרות
היה לי אז הכל:
בית פרטי, שהיה רק שלי,
חברים שהגיעו לשפוך את הלב בשתיים בלילה,
מערכת סטריאו שניגנה את התקליטים שאהבתי,
וסרטים שיצרו דיאלוג עם חיי
עברה שנה
כמו רוב בני ישראל הורחקתי מביתי
הייתי שבוי בידי כוחות צה"ל
שלימדו אותי להתגעגע
לכל מה שהשארתי מאחור
חלפה עוד שנה
אהובתי איבדה את תמימותה
ואני את משענתי
וכעבור שנה נוספת
ניתקתי גם מהים, בלי מילות-פרידה
את הבית מסרתי לכובשים זרים
ואיבדתי גם אותה
שנים סחבתי
פה אבד לי האמון
ושם הפסדתי חלום
איבדתי שיער
שחקתי את נעוריי
בוקר בוקר כששק דואר מוריד מטה
את כתפיי
ירדה איתן קומתי
אישה שמצאתי
הסירה מעליי את עקרונותיי
ובנוכחות שלטונות הדת
אסרה אצבעותיי
כלאה אותי
והבריחה לבלי שוב את חבריי
אחר-כך איבדתי את החשק
והיא הסתובבה לבדה ביערות,
הלכה לאיבוד בין השיחים,
ובמקום לחפש אחריה
הלכתי לחפש
את כל מה שאיבדתי במשך 15 שנה
לפני 15 שנה
אני ואהובתי והים
באנו לחוף כדי להיפרד
מכל מה שנאבד