אם רק יכולתי
לבוא ולומר לך הכל
פנים מול פנים
לשפוך את הלב
הלב שכל כך סבל בגללך
בגללי, בגלל הטעויות
שלי, שלך, שלנו
בגלל איך שזה נגמר.
אם רק יכולתי
לבוא אליך
רק שנינו
ולספר לך
מה בדיוק אני מרגישה
ומה הרגשתי
ואיך טעיתי, ופספסתי, שנתתי לך ללכת ככה.
אם רק היה לי האומץ
לדבר איתך פתוח
בלי בושה
פשוט להגיד מה אני מרגישה
הלוואי וידעתי בעצמי.
כואב לי לראות אותך
אני מתגעגעת
אבל מבולבלת כל כך
לא מצליחה להניח לעבר, ולשים אותו מאחוריי
לא מסוגלת להמשיך הלאה.
אוף, אני כל כך פחדנית
מטומטמת, אין לי את האומץ
לגשת אליך
אני מפחדת מהתגובה שלך
אני מפחדת שתפגע בי כל-כך
לא רוצה להישבר שוב.
אני רוצה לומר לך הכול
שעשיתי טעות איומה
ושאני מצטערת
ושלקח לי המון זמן
לשכוח, לסלוח
לך, ובעיקר לעצמי
על הטעות הזאת
שנאתי את עצמי בגללך
בגלל שאהבתי אותך כל כך
ונתתי לך ללכת ככה
בלי הסברים
כל כך נפגעתי
גם אתה, אני יודעת.
למה זה כל כך מסובך?
למה אני לא יכולה לבוא אליך
ולהגיד לך הכול בפנים?
באמת אהבתי אותך
אהבה אמיתית
אהבה ראשונה, טהורה.
וכשזה נגמר
נשרף לי הלב מבפנים
אם רק יכולתי
לומר לך את כל זה
בלי פחד, בלי בושה,
פשוט לספר הכול מההתחלה
לא יודעת אם זה היה עוזר,
או מזיק, או כואב יותר
מה שבטוח שזה היה משחרר
אותך, ובעיקר אותי,
מכל הכאב הזה שמציף אותי.
הלוואי ויכולתי
להיות ישירה
לא לפחד מהכאב
לא לפחד מהרגשות שלי
הלוואי והייתי יודעת,
מה באמת אני מרגישה.
הייתי באה אליך,
אם היה לי את האומץ
להסתכל לך בעיניים
ולומר
אני אוהבת אותך!