אף פעם לא הבנתי על מה כל המהומה. אומנם עד היום לא גיליתי,
אבל תפסיקו לנסות להבין איך הכל התחיל.
זה לא התחיל וגם לא יגמר.
עבר, הווה, עתיד.
בוקר, צהריים, ערב.
ילדות, נעורים, זקנה.
התאהבות, שגרה, שנאה.
הכל אותו דבר.
ואלוהים יושב על כורסא גדולה, מעשן נובלס.
והקיבה שלו עצבנית, מלחמת עולם שלישית. הוא כבר לא כועס, אין
לו עצבים, ונגמרו כל הנרות והכדורים המשלשלים.
אז הוא סובל בשקט, מפליץ לפרקים, וחושב על המבול הבא.
מכבה את הסיגריה וניגש מדדה אל עבר ארון המשקאות אכול הטרמיטים
שלו.
מוציא בקבוק של ערק, מתיישב חזרה ומתחיל למזוג לאיטו לתוך ספל
סדוקה ובתולה.
מושיט יד רועדת לעבר הספל ובשני שלוקים גדולים סוגר איתנו
עניינים.
נוח מסתכל על השמיים, הם הופכים אפורים.
הנה, חושב לעצמו, מתחילים הגשמים.