קמתי היום על רגל ימין
והנה אני שב אל מיטתי בשמאלי;
והיפוך זה, אין אני יכול להחזירו.

העבר אינו אלא זכרון תעתועים רחוק
והעתיד אינו מצוי בחלומותיי עוד.
כל העניינים בהם אני עוסק
כרקע מטושטש הם למחשבה אחת הממלאת אותי:

כיצד יצאו הדברים מכלל שליטה?

הם
לא. ואני
לא.

ובכל זאת, נפל דבר וחיי לא ישובו להיות כשהיו.
אלה שהקלתי בם ראש מוטלים כעת כאבן כבדה על לבי (וראותיי).

ואינני לומד.
אינני עוד.

ורק לדמעותיי אני יכול. בקושי.


נכתב ב-1998. העיקר עדיין תקף,
אף כי המהמורות נוטות להשתנות.
התנצלותי על השתפכות הנפש.
עכשיו יותר טוב, תודה