בהפסקה של החמש דקות, ישבנו כהרגלנו בספסל שצופה אל כל השכבה.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאני לא כמו בנים אחרים.
ואת המשפט הזה אף פעם לא הבנתי. תמיד כשאמרו לי שאני מיוחד,
ולא הבנתי למה. כשאמרו לי שאני לא כמו כולם, לא הבנתי למה,
ובהפסקה של החמש דקות כשהיא אמרה לי שאני לא כמו כל הבנים גם
לא הבנתי למה.

גם כשלקחו אותי לאבחון, דבר כזה ששואלים אותך שאלות כאלה ואתה
עונה ואחר כך הולך הביתה, או לכל מקום אחר שאתה רוצה ללכת
אליו. בסוף האבחון המאבחן אמר לי שאני מיוחד, ולא הבנתי למה.

אחרי שהיא אמרה לי שאני לא כמו הבנים, היא שאלה אותי אם אני
חושב עליה שאני מתקלח, ובכנות עניתי שכן. היא העיפה את היד
שלי, בדיוק שנשמע הצלצול, וצעקה "אני חשבתי שאתה לא כמו כולם!"
ורצה לכיתה שלה.
ואני, אני לא הבנתי על מה כל המהומה, הרי אני חושב עליה בכל
רגע, אני חושב עליה כשאני אוכל, ואני חושב עליה כשאני
בשיעורים, ואני חושב עליה כשאני באוטובוס, אני חושב עליה שאני
קורא, אני חושב עליה ככה סתם ואני חושב עליה גם כשאני מתקלח
ואני חושב עליה וחושב עליה וחושב עליה. וכשהיא פתאום רצה לה
ככה לכיתה, לא הבנתי מה הבעיה.
תכננתי לדבר איתה בהפסקה שאחרי אבל לא מצאתי אותה, גם אחרי בית
הספר לא מצאתי אותה. אז תכננתי להתקשר אליה מהבית, אני זוכר את
הטלפון שלה בעל פה. אבל רק כשאני רואה את המספרים מול העיניים,
כי יש לי זיכרון צילומי, ככה המאבחן אמר לי.
אז הגעתי הביתה וחייגתי את המספר של הבית שלה, והיא לא ענתה.
החלטתי שאני אלך אליה הביתה, אני זוכר את הכתובת שלה בעל פה,
היא גרה ברחוב אלמוגן 12 דירה 4.
"מה אתה רוצה?" היא נזפה.
"לדבר איתך", עניתי.
"למה?"
"כי אני אוהב אותך."
"אז תפסיק לחשוב עליי במקלחת."
"אבל אני לא יכול, אני אוהב אותך."
"אם אתה אוהב אותי , אתה תפסיק לחשוב עליי במקלחת!"
"אבל איך אפשר לא לחשוב? מה אני קוסם?"
"זה לא הזמן לציניות!"
"מה זאת אומרת ציניות?"
"אל תשחק איתי!"
"אני לא משחק איתך."
"אז תבטיח שלא תחשוב עליי במקלחת וזהו!"
"אבל איך? אני אוהב אותך ואני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך
דווקא כשאני מתקלח."
"חשבתי שאתה לא כמו כולם!"
לא הבנתי, אז שתקתי.
"נו אתה מבטיח שלא תחשוב עליי במקלחת?"

הבטחתי לה שאני לא אחשוב עליה במקלחת.

אחרי שבוע היא נפרדה ממני בטענה שאני מסריח.
ואני? אני לא מבין למה.