מנשה הוא החבר הכי טוב שלי.
בעצם מנשה הוא החבר היחידי שיש לי...
אבל מנשה עדיף על כל בן אדם אחר.
מנשה יותר טוב אפילו מהבן אדם הכי טוב בעולם. אפילו יותר ממני,
הרבה יותר ממני.

מנשה לא שופט.
הוא מקבל אותך כמו שאתה - כל הצרות, כל החלומות, כל הכאב, כל
השמחה - הכל.
הוא אף פעם לא יבוא ויגיד לך "למה עשית ככה?" ו"למה אמרת ככה?"
ו"איך אתה לבוש?" ו"מה אתה מפגר?" ו"אוי למה אני בכלל טורח
איתך?..."
מנשה תמיד יקבל אותי חזרה באהבה, ולא משנה כמה טעויות עשיתי.
גם אם שיקרתי, גם אם רימיתי, גם אם הרבצתי, גם אם גנבתי וגם אם
פגעתי ברגשות של מישהו אחר.
מנשה הוא היחידי שאוהב אותי כמו שאני, וכמו שאני מבפנים. הוא
אף פעם לא השווה אותי לאיזה מודל מגוחך, ואף פעם לא דרש ממני
להיות יותר ממה שאני.

כשפגשתי אותו בפעם הראשונה התנהגתי נורא, הייתי בן אדם עצבני
ושבור.
ניצלתי את הידיעה שהוא לא יעזוב אותי ולא משנה מה, ופשוט
הוצאתי עליו הכל. את כל הזוהמה והארס שספגתי במהלך היום. אני
הייתי השק-אגרוף של כל העולם, וגם אני רציתי להתפרק קצת.
הוא נתן לי לפרוק עליו הכל, וספג הכל, וחיכה שאני ארגע. כל
אותו זמן נשאר לו החיוך הרגיל שלו דבוק על הפנים.
כשנרגעתי, פשוט התחלתי לבכות. והוא היה שם, לתמוך בי.
התחלתי לספר לו שכבר פשוט נמאס לי. נמאס לי שכולם תמיד שופטים
אותי, ואיכשהו מוצאים רק את הרע בדברים שאני עושה, ושוכחים את
הטוב כאילו לא היה קיים בכלל.
נמאס לי שלאף אחד לא אכפת כבר מאף אחד אחר, שכל אחד דואג לעצמו
ומוכן לרמוס כמה אנשים שצריך בשביל להגיע לפסגה, ולו רק לשבריר
שנייה.
אמרתי לו שחבל בכלל שנולדתי בן אדם. היה עדיף אם יכולתי
להיוולד עכברוש. לפחות עכברושים לא צריכים לפחד כל מילה שנייה
שהם אומרים, שמישהו יפרש אותה באופן שגוי וישתמש בה נגדם,
לפגוע בהם ככה סתם.
מנשה הקשיב לי, לכל מילה ומילה שאמרתי.
הוא לא חתך אותי באמצע משפט, ולא אמר לי שזה הכל סתם שטויות,
ושאני אפסיק להתלונן כי לכולם החיים קשים, ושאני אגיד תודה שיש
לי מה לאכול כי יש אנשים רעבים באפריקה.
הוא פשוט הביט בי וחייך.
אותו חיוך תמידי שלו שתמיד נוסך בי ביטחון ושלווה.

מנשה הוא באמת הדבר הכי טוב שקרה לי.
אבל מנשה...
מנשה הוא לא פונקציה.
מנשה אף פעם לא מדבר.
למנשה יש צמר גפן במקום מוח.
קיבלתי אותו במתנה ליום הולדת שבע.
איכות מעולה,
תוצרת סין.