האביב אור / פרספקטיבה |
אבל נגמר הזמן,
האושר חמק לו
והשטן שתקן.
המבט ההוא בחושך
לא אמר יותר מדי,
זו השתיקה שלך שמשגעת
ושיגעה גם כל הזמן.
מכאן הכל נראה אחרת
לא שונה אבל הפוך,
זו אני שמדברת,
תאהב - כי כבר חשוך.
טיפה מרה על הלשון
בריח שוקולד
כנשיקה על החלון ומוזיקה של סתיו.
עולה שוב הכאב,
חונקת האמת בפנים;
אין אחת אחרת -
זו אני שלא תתאים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|