07.10.01
חשתי
לצרור רגעים
את המרחב נמוג
לרעש רקע,
הנך שם
לבדך
סיבי ברק עמומים
עוטפים אותך,
שטים סביב
אחוזי תזזית,
ואת נגזרת מתוכם,
שוחקת
בוררת לך
פארה מתוך גפן שיערך
ומהתלת בה,
מפתלת בי;
ידייך אמונות,
מונחות עיני עופרים
חומות צלולות;
ספרי לי על אגוזים
ושאר ירקות;
אל תחדלי
לגמת כבר מלוא הספל,
תם ונשלם,
אך אני מושך
מבלי משים
- נדמתי (אני!) -
רק עוד קצת-מעט
להביט בך,
להשתאות
כוסי אינה מתרוקנת -
אני שותה את צחוקך
ואת שטף הדיבור.
ואדם אשר
לא עמדו לו הזמן
או המקום
להיות עמדי
אז
לעולם לא ידע
מה כיזבו אותו אנשים
כשאמרו
על ציור זה או אחר
"ראה, רע,
זו האישה היפה בתבל"
שימי לב לתאריך, קטנטונת |