אתה יכול. לא. אני יכולה. שנינו? אף אחד. שיהיה, שיהיה,
שיהיה.

באיזו קלות
אתה נשבר,
לעומתי.
אחרי גלות
כה ארוכה
רצית לחוות אותי.
באיזו קלות
אתה נסוג,
מהמילים.
מתוך בלות
דביליות
הפכת לאלים.

ואיך
אני
יכולתי בעצמי
בעצם
לסבול
טירוף כזה גדול?
עם
מנה
נכבדת משלי,
אתה
אמור
לעזור עכשיו לי.

לא צעקה
לא האשמה
לא אנקה
של כאב ושל שמימה.
פעם אחרת
אחרי שכבר שברת
אשליה, הבטחה
נפגעה לך ההבטחה
שאני אף פעם לא לוקחת
אישית,
תמיד היית כך
אנוכי
כי בעצם בשבילך
הקשר שלנו
לא אישי.
הוא כללי
מקרי
תמיד היית כך
לא רק איתי,
אתה צועק
אבל
למזלי
יש עוד סיכוי
קלוש
שאתה צודק.



השיר Knots של Gentle Giant התנגן בראשי בעת הכתיבה.