סבי המשורר וחתן פרס ישראל לספרות עברית, יעקב אורלנד, ודאי
היה מתהפך בקברו ולמען האמת "התהפך עלי" בחייו כאשר היה שומע
אותי משרבב איזו קללה בערבית או מאלתר משפט המורכב מעברית ושפה
זרה גם יחד. שלא לדבר על "כזה כאילו".

השפה העברית היא שפה בת אלפי שנים אשר משמעות יישומה סוף סוף
במדינה ריבונית ישראלית, לאחר זמן כה רב, היא עצומה. ברם אולם,
ראו זה פלא: עברו פסחו להן כ-50 שנה וזכר לא נשאר לה לאותה
השפה העתיקה, הייחודית, המיוחדת.

אז תגידו מה שאתם רוצים. אני חושב ששפה (כל שפה) היא מהות
התרבות אליה היא שייכת, היא צורת הביטוי היחידה שמשמרת את
ייחודו של לאום זה או אחר ומבדילה אותו משאר הלאומים בעולם.

בסוף שנת 2000, ממש בדצמבר אם אינני טועה, נחקק בפולין חוק
טוהר השפה. (אתם בטח חושבים עכשיו: "הוא ממש מטורף הנאצי הזה".
תמתינו קטנה) חוק זה אוסר כיום שימוש במילים כמו Supermarket
או Sex Shop (כמה חבל), ולמעשה נוקט באמצעים כנגד עסקים
ומוסדות שאינם משתמשים במילים הפולניות המקבילות.

ובכן, אני לא מתנגד לתהליכי הגלובליזציה הלשונית. ממש לא, אני
אפילו תומך בה. שפה, צריכה בסופו של דבר להתאים גם לתנאי הזמן,
המקום והחברה אליהם היא שייכת. לכן, יש מקום לשינויים טבעיים
ומלאכותיים כגון שימוש במילים זרות בתוך משפט. אני לא מהפנאטים
שטוענים כי שומה עלינו לשוחח בארמית. מה שמרתיח אותי הוא עצם
השחתת הלשון והמילים בהן אנו כן משתמשים. בחייאת רבאק, את המעט
שנשאר משפתנו בואו נהגה כמו שצריך! אין סיבה ממשית ל: "תביא
שתי בקבוקים קולה" או "המפקד, מתי יוצאים הבית?"; "יש'ך",
"אמאש'ך" וכיוצא באלו (אני מקווה שכל הקוראים אכן מצליחים לאתר
את הטעות).

סלנג הוא דבר טוב, נחמד ואף מחוייב המציאות כשם שכבר אמרתי.
אבל אסור לשכוח כי בשפה, מלבד לעגה האופנתית המתחלפת, יש מילים
שאנחנו חייבים לדעת איך לומר, כי אחרת, באמא'שלי, תוך כמה
שנים, השפה העברית תקבל את המונח ג'יבריש כשמה החדש ואנחנו
עלולים להצליח לקרוא קבצי Word שוירוסים התעללו בהם עד לבלי
הכר.
טעויות שפה כאלה הן תוצאה של חוסר שימת לב וחוסר כבוד מבית
ומבית ספר. אין אלה טעויות שאנחנו לא יכולים לתקן. פשוט צריך
להתרגל. עם קצת דרבון מבית-הורינו, ממערכת החינוך ומן האקדמיה,
אני משוכנע שנצליח.