ימים רבים לפני מותו של חמור משיח
עוד בהתקיימו ידע הוא לספר,
ממש בטרם לעולם אחר לו התגלגל
חוכמתו של חמורו ברבים סיפר.

בצווארי קשר אותי אדוני, בחבלו היקר
יקר הוא לו ורב.
אחז מידי יומו בחבלו שיקשרני
דאג לו ושמר בו
כי דרך בחר לו,
אן יפנה על חמורו יורה
יחיש ידו, לי היא כמורה.

אך אח חשבתי לעצמי
אין מאושר כמוני בעולמי
ידעתי טעמה של אהבת אמת
אדוני מסר לי משלו, מהיקר לו.
קשר זה על צווארי סימן הברית
אותה חרטנו לו ולי.

כל עדת החמורים תהו על דיברתי
כיצד חושב זה החמור?
הרי החבל למשיח ידו מאריכה
ירצה שמאלה או ימינה
יתן פקודה.
מחר, החבל יקרע ישליכו אדון משיח
אל המשרפה.

אך גרמים אתם כולכם
הן ויתר אדון משיח
על יקר ליבו למעני
בכל יום ורכיבה מעניק לי הכבודה
וחולק בחבלים
אותי בקשרים.
אם אורך חבלו לא יקצר
כיצד יוכל להתקשר?

משל עתיק יודע לספר על ויתור בשני קצוות
החבל כדי להקשר