את יודעת מי את, אני חושבת

את יודעת מתי אני באמת יודעת שאני נשארת?
ברגעים שבהם לבי צורח מכאב,
ברגעים שדמעות העלבון חונקות את גרוני,
ברגעים שכעסי מאיים להפוך לחמת זעם
שאותה אשפוך לכל כיוון
ברצף של קללות שקטות בלבי...
ברגעים האלה,
כשכל קול הגיוני היה אומר לי ללכת,
לפחות לקצת אם לא לתמיד,
כשכל מנגנון הגנה היה מגרשך מעבר לגדר
ואני עדיין נשארת,
נוטעת רגלים עמוק באדמה,
ברקיעה, בהשרשה עמוקה,
בנשימה ארוכה של אוויר,
של סבלנות,
אני יודעת שאני נשארת באמת.