אמר הדוניס לני:

"אפס העולם בעינייך
וכלום לך הוא הכול
חמקה משמעות מבין ידיך
ודממה חלחלה אל כל קול,

"אתה, האדם המעוות
המביט אלי מן המראה
במבטך שהיטב מחויט
באדישות קפואה, נוראה,

"אינך מרחם על הילד
כי ממילא בוגר יהפוך,
יסתאב ויפתח הגלד
שהכל מבקשים לחתוך.

"וגלד זה בשבילך
לא רגש אמת יחשוף
אלא אנושות נלוזה
ממילא היא ברת חלוף."

ואכן,
ממילא ירקיבו פרחים,
וממילא תשקע החמה
וכן, כך גם ימותו אחים
ונעימות יהפכו לדממה.

אז בצחוק רם השיב לו:

"ואתה, אדון נאצל?
מעז אתה לבקרני?
ידע כל אדם שתשאל
כי גרוע אתה ממני,

"אתה, 'נעים ההליכות'
המביט אלי מלמעלה
בעיניים מתרגשות ולחות
ברחמנות ביקורתית נעלה,

"תסלח גם לזה שרצח
גם אם ירצח את אביך,
ותשמח גם על גשם ניתך
המכופף גם את פרחיך?

"ופרחים אלה בשבילך
לא נוי והדר מציירים
אלא טבע נשגב מאדם
הרי הם כל כך מחרידים!"

ואכן,
אנשים הם גם זר וגם אח,
ואין יפה נוצה מחרב,
ו כשזה מובס - זה מנצח,
באין שמש ערים שמי הערב.

צודקים הם אמנם
גם נהנתן, גם מתייסר
בהאשימם את רעם
כל אחד את האחר
בראייה שגויה על העולם
במבט מטופש וחסר
גם להדוניסט אוהב אדם
וגם לניהיליסט קודר,
אך יאמר על האנוש
דווקא משום כך הוא כביר:
ישאף גם זה היודע
כי יאזל לו האוויר,
והשמש בכבודה זורחת
גם אם ירח אחריה יידלק,
ונערה צווארה מותחת
גם אם משחקה תסולק!

הלא תשן גם שתעורר?
הלא לשמש תבכה ותמרר?
האם לא תשתה להטיל את מימיך?
האם לא תכעס בהורג חבריך?

כן, ישנו הטוב וישנו גם הרע
יחדיו בעולם הם מושלים,
הצחוק והבכי, החיים והמוות
את גבולות ממלכתם הם יודעים.

לא הכול מהנה, וצדק אמת
כמעט תמיד הוא כפול.
אך עוד חי האדם לפני שהוא מת
וגם זה לא ניתן לטיפול.

המאמין בשטן גם באל יאמין
סגוד לשניהם בגאון!
רק מוסר משלך באמת תבין
אמת בודדה בהמון!
תענוגות בשר ותשוקה בוערת
(וגם המתת אדם לעתים)
לא יעוררו עוד התנגדות נמהרת
אלא תפקח עיניי ילדות וילדים!
טיפוח הפרח ואהבת אשתך
(ואפילו הנאה ממושכת)
הם המשמעות שאתה הענקת להם
ולא להם האמת המוחלטת.
המבקש אמת אלוה יובס
ואדם המבין את טבעו
ייוולד רק מעולמו הנהרס,
שיהרוס בידיו לשחרורו.
לא תחיה עוד חצוי לעולם
תחייה בן אנוש מבוסס
שלם כפי שנועד האדם
בעולמו של אבראקסאס.