|
הוא שוכב למרגלותיי
וכבר הגוף כה קר.
שפתיו שותקות,
אך בעיניו עוד זעקה
אילמת,
של חיים חסרי נשימה
(ועתה
אתה נשמה חסרת חיים)
זעקה שתחילתה בכאבם של חיים
וקיצה בדומיית המוות
זעקה שתשאר כלואה באבן
חקוקה בין שני תאריכים
(נכתב לזכרו של זהר) |
|
|
שיט. שוב
התבלבלתי בין
וקסין אנטיביוטי
עם הורמוני
עמילאז חלבוני
לבין קלגרון.
הפארמיציסט,
הבריז קצת
משיעורים
בביוכימיה
בטכניון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.