|
הוא שוכב למרגלותיי
וכבר הגוף כה קר.
שפתיו שותקות,
אך בעיניו עוד זעקה
אילמת,
של חיים חסרי נשימה
(ועתה
אתה נשמה חסרת חיים)
זעקה שתחילתה בכאבם של חיים
וקיצה בדומיית המוות
זעקה שתשאר כלואה באבן
חקוקה בין שני תאריכים
(נכתב לזכרו של זהר) |
|
|
היה קשה, באמת
קשה. עשתה לי
לגמור שלוש
פעמים, המנוולת.
ואני בסה"כ
ביקשתי שתאהב
אותי ותחבק אותי
חזק. מה כבר
ביקשתי ? אבל
היא אומרת שרק
עכשיו היא
מצליחה להבין
אותי באמת
ושכנראה שלוש
פעמים בכלל לא
מספיקות לי.
מתוסכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.