גל עד / תרדמת התבונה |
סופה של סבלנות
ואני יושבת,
נסחפת במתינות.
שדים לבנים
רוקדים לאיטם -
רגליהם יחפות,
הרצפה שטופה בדם.
מבטי מזוגג ועיני פעורות
הערק נמזג, אך
הכוסות לא מתרוקנות.
מבחוץ היומרה
נאבקת בחלום,
בתוכי החלל
כבר הביס ת'דיכאון.
מחשבתי חדה,
הרגשות קהים -
כנראה זו ההרגשה
כשמתים מבפנים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|