ישבתי על הספה וראיתי מבט,
ואז היא באה עליי עם המבט המאוכזב,
אני חושב שהיא הסתכלה על הכרס בירה שלי, אני לא מבין מה היא
רוצה ! לפי דעתי היא מחמיאה לי.
אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מבסוט מהמראה שלי, ובטח לא
משלה, מה שבטוח זה שהכרס שלה לא יותר טובה משלי משום בחינה.
אבל אחרי הוויכוח שהיה לנו לפני שעה, עכשיו זה היה השלב של
השקט המעיק והמבטים הכעוסים.
זה נהיה לשגרת חיים, שיגרת החיים של גיל ה-50, אוכל, טלוויזיה,
ואם באותו יום לא הרעפנו אחד על השני ברכות מכל הלב, אז אולי
גם איזה סקס של חצי דקה גג.
תמיד תהיתי מה היה יכול להיות,אילו הייתי אומר... אילו לא
הייתי מתחתן... אני שנאתי את זה, זה היה מעלה בי רגשות מציקים
של חרטה, וזה הוביל לעצב, שהוביל לדיכאון, שמסיבה לא ברורה
ברוב הפעמים הוביל לחרמנות.
אז באותו ערב בדיוק שחיים יבין העביר מסר חשוב על המתחולל
ביפן, (סלחו לי על הבורות, אבל אפשר לחשוב שאכפת לי מיפן)
החלטתי שנמאס לי, אני רוצה חיים אחרים - אטוס לאיזה מדינת
אפריקנית אמצא לי בחורה חמודה (ועדיף צעירה -  גבר או לא גבר?)
שנוכל להזדיין 4 פעמים בלילה, מבלי שארגיש רגשי חרטה על הכרס
שהחלטתי לגדל.
לקום בבוקר עם זריחה, חוף לבן ומים כחולים, עם בחורה עירומה
לצידי, מה אני עוד יכול לבקש?
הלכתי לישון בידיעה שהסיכוי שאני ואשתי נגע אחד בשני, זה עם
קרן לייזר. לקח לי די הרבה זמן להירדם, אני חושב שבסביבות ארבע
לפנות בוקר, שמעתי אותה נכנסת למיטה.
הכרתי אותה כל כך טוב, את הריח שלה, את המראה שלה, את מה שהיא
אוהבת לאכול... נזכרתי בימים של האהבה זה שגם אם הייתם מתאמצים
לא הייתם מצליחים להפריד בנינו, כל כך אהבנו, והסקס? חבל לכם
על הזמן... אני ממש הייתי אקרובט, והיא לא פחות ממני.
כמובן שזה היום רק זיכרונות טובים, כאילו השתנינו, שינינו
זהויות.
לעולם לא אדע מה בדיוק קרה ולמה, אבל יום אחד הבנו שנינו שזה
נגמר.כשהיא נכנסה למיטה ידעתי שהיא עצובה,תיארתי לעצמי שהיא גם
בכתה לא מעט, זה כאב לי, הרגשתי לא נוח עם עצמי.
אבל בחלק הזה הייתה לה שותפות לא קטנה, אל תשפטו אותי, איך
אומרים? צריך 2 לסמבה, או משהו כזה...
למחרת בבוקר, נרגעו הרגשות,נעלמו הבחורות האפריקניות חשופות
החזה, והחופים הלבנים-וחזרו חזרה לתיקיית הפנטזיה,שנראתה כל כך
בלוויה משימוש שעוד רגע תקרע לגזרים.
ישבנו שנינו במטבח ושתינו קפה, רציתי שזה יגמר, רציתי לחזור
לימים של פעם, ניגשתי אליה, ופשוט נתתי לה נשיקה, שנינו התחלנו
לבכות.
אני חושב שאחרי שיחה של שעה בערך ששנינו מתייפחים על מר
גורלנו, החלטנו לגשת לטיפול זוגי.
כך אני יכול לומר לכם עכשיו בראש מורם שאני בוגר טיפול זוגי ,
של הפסיכולוג קרני (גנב בן גנב! 500 שקל לפגישה? 500 שקל?).
אפשר לומר שלמדנו לאהוב את מה שאנחנו שונאים אחד בשני, למדנו
מהי אהבה אמיתית.
אה, כן ומאז שגם למדתי להיות רומנטי , גם הסקס נהייה לא רע
(כבר אמרתי שאני גבר טיפוסי, לא?), ואם אתם שואלים מה עלה
בגורלה של הנערה האפריקנית, היא עברה לתיקיית הארכיון.
כך שיש לי אישה מבוגרת ודירה קטנה וממוצעת באמצע עיר עלובה, מה
אני עוד יכול לבקש?