4.2.06

מילים הן כמו חיצים,
שלך הן כמו סכינים.

אחרוט את שמך על ידי,
שתישאר לי צלקת תמידית
ממך.
שתלך איתי לאורך כל הדרך,
שתזכיר לי תמיד את מה שעשית לי...
מאוחר מדי!
סכינייך עשו זאת לפני...
עכשיו גם בלי בחירתי אתה חקוק
אבל לא על היד -
אלא בלב...
בן זונה,
אפילו קישוטים לא נתת לי לעשות.

וכשהכאב יתפרץ ממך,
והדמעות יחלו ליזול מהעיניים המקוללות שלך,
המילים שלי יהיו שם -
כדי להכאיב לך כמו אקדח,
כדי לראות אותך מדמם,
ולאט לאט נמחק.
והכאב שלך יגרום לי לחייך,
בזדון...
לאיד...

מילים הן כמו חיצים,
תקוות הן כמו סכינים...

עכשיו רק מנסה למחוק את התקווה שיש לנו עוד דרך חזרה,
שיש עוד עתיד ורוד לך ולי שם מעבר לפינה...

מתנו...
נגמרנו!

מתי אני כבר אבין את זה?

ואני כל-כך אוהבת אותך...