עוד שנייה אני נופלת
מעול המטלות הבלתי נראות
שמכבידות על כתפיי וטורדות את שנתי.
עוד רגע אני מתעלפת
מהסחרחורת שאופפת אותי
כשאני רק מנסה להבין מי אני.
עוד דקה בטני מתפוצצת
מכל המילים והשורות שיש לי לומר
ולצעוק ולשיר. אוף, לשיר.
עוד מעט העור שעל פני ייסדק,
מהמסיכה שאני עוטה כדי לא להיות.
עוד שניה אני מחזיקה מעמד כדי לא להתפרק
לא להשבר, לא להכנע.
ובעצם, כל זה.
בשביל מה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.