ג'ורג' ורוג'ר היו שוטרים מאד טובים, אמנם הם נטו לשתות מעט
בתפקיד, ואמנם עם רוב הפושעים הם היו יותר חברים מאשר יריבים,
ואמנם הם לא היו ממש בכושר - ג'ורג' היה רזה וכחוש ועישן הרבה,
רוג'ר היה עגול לחלוטין ואהב חיבה מיותרת לדונאטס - אבל הם גם
ידעו של זאת עבודה אמיתית של המשטרה.
הם דפקו חזק יותר, פעם נוספת, על הדלת בחדר המדרגות שבו הם
עומדים ואז דפקו יותר חזק, שוב פעם. אפשר היה לשמוע בפנים שמי
שהיה בתוך הדירה התארגן כדי לגשת לדלת אבל הם המשיכו לדפוק.
ואז נפתחה הדלת.
"כן?"
"שלום, אריק"
"באנו לקחת אותך איתנו"
"לאן?" תהה אריק
"הו, הוא רוצה לדעת לאן, ג'ורג'"
"זה מצחיק, רוג'ר"
"מאד מצחיק, אפילו."
"כל כך מצחיק שאנחנו עומדים להתפוצץ מצחוק כאן על המדרגות שלו,
ג'ורג'."
אריק הביט בהם במבט מושפל.
"שוב לתחנה, אז?
"הוא חכם, אה, ג'ורג'?"
"גאון!!"
"אין לכם פושעים אמיתיים לתפוס?!"
"אבל אתה פושע אמיתי, אריק!"
"אתה לא יודע?"
"נמאס לי" אמר אריק לעצמו
"אמרת משהו?" קולו של ג'ורג' עלה.
"טוב, אתה רוצים לעצור אותי? תמהרו עם זה, יש לי תוכניות
בשש."
"הו, הוא חושב שהוא יצא מזה בקלות, השמן."
"האידיוט."
אריק הסתכל בהם בזלזול.
"הבן-זונה"
"החרא הקטן"
"הערבי הכלב"
ג'ורג' דחף את אצבעו לאוזנו של אריק
"אל תתנגד זה חיפוש חוקי"
הוא התחיל לדקור אותו באצבעו.
"היי, ג'ורג', רוצה להתמסר בו?" הוא שאל.
"בטח!"
והם התחילו לדחוף אותו ביניהם, עומדים משני צידיו מתחת לדלת.
הוא עבר, פוגע בשמן ואז ברזה, ואז מתנגש בשמן שוב, נבלם בשומן
שלו.
"טוב, תפסיקו עם זה!" הוא צעק
הם רק צחקו
"די כבר, חתיכת בהמות!" הוא פלט
"שמעת את זה, ג'ורג'?
"הו, בהחלט. הם נעמדו מולו וג'ורג' אמר ברשמיות:"אריק לוי, אתה
עצור באשמת העלבת שוטרים, בוא איתנו לתחנה."
לעזאזל, חשב אריק, כמעט הצלחתי הפעם.