תמיד חלמת להסתכל בשעון
לפני שהשנייה עוברת,
חיכית ציפית כל כך הרבה זמן
רק לראות את הדקה מתחלפת...
כשהייתי קטנה, הייתי ממתינה
לראות איך הרגע עובר,
ועכשיו בלב נותר געגוע
לרגע ששוב לא חוזר!
פתאום אני גדולה ויותר לא נשאר
נצח ילדות של תמימים,
פתאום אני יכולה יותר מחלום מר,
לחיות חיים אמיתיים.
אבל איפה הילדות שלי? לאן היא נעלמה?
וכיצד היא פתאום נטרפת?
היכן הקטנות שלי האושר השמחה?
באילו שנים אני בוחרת?

היה איזה רגע,
אי שם בעבר
מבט עם ניצוץ בעיניים,
היה איזה רגע,
היה ונגמר,
הסכמתי לא לחשוב פעמיים.
היו לי שניות שאיבדתי כיוון
ולאן לא היה משנה,
היתה אז שמלה חופשייה כציפור,
לא ידעתי גם היא תתבלה.

האושר נכנס אל לבי לשנייה,
לא הספקתי למדוד בשעון,
האושר עבר ויצא מן הלב
ברגע כל כך לא נכון.
הרגע הזה שאתה יודע שפספסת,
ואחר כך זה כבר לא משנה,
הרגע הזה, האושר שחשת,
מחכים רק לרגע הזה.