קפצתי למים,
ואני אף פעם לא קופצת.
אני מפחדת שלא יהיו מים,
שלא תהיה שם כדי לתפוס אותי.

אם לא תופיע יותר
כל המים ישתלטו על גופי,
יציפו אותו,
ויגרמו לו לנזול
במשך ימים ולילות,
עד שאני אתייבש וכבר לא יישאר כלום.

אל תשאיר אותי, אהובי,
עם חוסר הבטחון,
והדפיקות החזקות בתוכי
שמאיימות לפוצץ אותי לרסיסים.
תרגיע אותן.
אני כבר לא מצליחה להשתיק אותן.
הן לא מניחות לי לישון,
דופקות ודופקות,
מאיימות עליי.

ובינתיים, עד שתושיע אותי
אני כאן, משתגעת,
חושבת עליך,
ובוכה.
אני לא רגועה.