את היין שלנו שותים לפני שהבשיל
האדום שבכוס טרם נשם
את הזמן שלנו חיים מעכשיו
אין לי רגע פנוי
כשאני מקיא דם
הגרון שלי אומר לי:
"תפסיק לשקר"
אני חי בין הפטיש לחלל
הסטירה הכואבת ביותר
היא הסטירה שעוד לא הגיעה
אני מחכה
מתכונן
מתאבזר
מחכה לפיצוץ שאותי
יהיה גומר.
אבל האמת,
המציאות האחת -
צועקת: "תקום כבר,
יש עולם אחר!"
אתה חי בין בדיחה לבדיחה
משוריין בבטון של כללים ומשפחה
לא רואה את מה שכאן,
את החופש לבחור, לעשות, לחיות ולנשום
כלוא -
כלוא בין מחשבות שקשות יותר מבטון
אבל האמת,
עם הזמן
עם הלחץ הרב שמופעל
הסדקים בחומה מגלים לי
שמעבר לים
יש נשמה.
