שמיכה ירוקה של דשא מכסה רכס לא גבוה העוקב אחרי פלגו של נחל
לא אכזב
מים זורמים בנתיב הרחב
ואני מתרכז
יש שמש יש אור
יש אוויר לנשימה

קול רך של מורה מלווה את הדרך, מן הקסטה אל תוך הדממה הוא מורה
על אמנות השקט
מכוניות זורמות בנתיב הרחב
ואני מתרכז
יש שמש יש אור
יש אוויר לנשימה

בית רחוק של אישה קשישה, על ראשה מטפחת בידה עוגיה - כסא רחב
למנוחה, שם לך מחכה
רוח קרה מבזרת את העלים בעצי חצרה
ואני מתרכז
יש שמש יש אור
יש אוויר לנשימה

אין לי מנוס מצלילו של השקט, קול רך ועמוק
לא נוגה, לא נפחד
ממלא ומרוקן את כל החלל

את איתי
אני איתו
הוא של שנינו
בתוכי מסתמן כבר הרגע הבא
כל פעם לתת לקבל ולקחת
לוותר על הכל ולחזור להתחלה

יום יבוא ילדים לשולחן יצטרפו
את, עם סינר, תשמשי להם כאם
אני חברה גדולה אנהל