|
חשבתי שאין סדר אבל יש
כל יום מתעקל
אל אותם צהריים
נבעים סדקים שהעולם נותן
ומה שפעם בלשונות שבועה
היה אהבה
עובר כהנה וכהנה.
מי יודע על המחית
שהייתה תפוח
יקום ויאמר, הצפוי קורה
|
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.