יעקב חרב-און / הקיץ תם |
מתוכו אצא אל ערב חכליל
אשר נוצר לקראת הסתיו.
בלכתי, גם העצים בוכים
בדמעות שלכת,
על גסיסת קייצם.
האשקע בתרדמת חורף
כמותם?
לילה כחלילי מקדם פניי,
ירח מלא של אמצע ספטמבר.
דישדושי מפזר שלכתם,
יד נעלמה, דימעותיי.
לא, לא אומר שלום אחרון.
לפני שאעזוב, אכבה את האור.
השלום לנפרדים בסתיו,
להתראות, לאוהבים.
עוזב אני בהישארי כאן,
מתרחק ככל שמעמיקים שורשי.
נעלם ככל שנאלם.
הקיץ תם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|