וכשהגענו לרקיע השמיני
על דפנות זרי ענני פז
כנפינו כבדו עלינו
כאב נאגר בין הנוצות כמו טחב
זה אסון, אתה מבין מה זה
אסון
הייתי זועק אחחח
אך אפילו הלחישה קשה עליי
אפילו האפילו קשה מתמיד

המטלטל הזה מצלצל מוכר
מצלצל כמו סטירה בוערת
בומרנג פרדוקסאלי
שחוזר והולם בי בפנים
ושוב אני בן שמונה
שובר את הראש בשלולית הבוץ
חסר אונים מול התסריט האיום
בלקאאוט תהומי מול צו הגורל
מהר משחזר בחרדה פן אשכח
את שהיה איך שהיה
ואת השפע שהיה מזה
כשהיית

האם זה הסוף או האינסוף
שנשף בעורמה בעורפינו?
כך או כך
החיכוך בינינו פועם בעוז
הרמוניה שמימית מאין כמוה
התזמורת מדייקת ללא מנצח
רק מפסידים.