דב וובר / שמן דגים וקוקיות |
רועד, כמו שחקן מתחיל
על במת התיאטרון,
מחכה ומצפה
עוברות דקות, הקוקיה בשעון מפצירה
מזכירה, מצייצת
בואי כבר!
הלב מתקתק, מתפוצץ
עד כלות הנשמה
עוד נשימה, עוד נשימה
אין צדק, לבכות עלייך לילות שלמים
לבכות עלייך בעונת הגשמים
על מה אנחנו משלמים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|