הקדמה

יום אחד הוקצו האלים.
כשיצאו מארמונותיהם, הם ראו אדמה שטופת אור, ירוקה וזוהרת. האל
הראשי קרא לה אליאור - משכנם הנצחי של אלים.
כל אחד מהמתעוררים כבר ידע לשם מה נולד, אך לא איך לממש את
ייעודו. רק שלושת הנשים בעלות עיניי תכלת עיוורות, ידעו מה
צופן בתוכו העתיד. הסבתא, אישה עם שיער כסוף, הדוק בצמה, הביטה
אל ראשית בריאת העולם, עוד לפני התעוררות האלים. האם הגבוהה
צפתה בכל העולם ואצרה בקרבה את כל הקורה כעת. הילדה הקטנה בעלת
הפנים חסרי גיל, הביטה ישר אל העתיד.

יחד עם האלים התעוררו באליאור גם יצורים אחרים. מלכי העונות
חילקו את הארץ לארבע אדמות אשר רק עונה אחת שלטה בהן. לאחר
סכסוכים רבים הוחלט בין האלים להקדיש את רוב הארץ לילדת האביב.
את הנתח הקטן ביותר קיבלה מלכת החורף, אך דווקא היא זכתה בהכרה
גבוהה מצד האלים. לא היה מקום עדיף לחשוב ולהרהר בו, מאשר
אולמות הקרח חסרי הגבולות. גם עיני האלים החמומים התבהרו בין
הרי השלג ושם, באולמות הקפואים התקיימו האספות החשובות ביותר.


מוסתרים בין העצים, ברסיסי הטל השבירים, חיו מגניי השלווה .
אלה היו יצורים עדינים, בלתי נראים לרוב האלים. תפקידם היה
לאזן את הטוב ואת הרע בעולם.

שמיי אליאור נצצו בארמונות - כוכבים, שם התגוררו פיות הכוכב.
כל פיה, שבקעה מביצה, מילאה שלוש משאלות לאל או אדם שעבורו היא
נולדה, ורק אז יכלה לקבל את הזכות ליצור כוכב משלה, בו תחיה
ותאיר על העולם עד סוף ימיו.

האלים אהבו את עולמם המושלם, טיילו לאורכו ולרוחבו וימים רבים
עברו, עד שהבינו במה טמון כוחם האמיתי. הם התאחדו ובכוחות
משותפים יצרו עולם משני שקראו לו טל-נאר.
העולם אוכלס ביצורים שונים, בריאתם של כל אל ואלה ראשיים. כך
אל הים יצר את בנות הים, אלת האדמה יחד עם אל השמיים - את הדר
האדם היה היצירה האחרונה והמשותפת של כל האלים יחד. הוא נבחר
לייצג את האלים ולמלוך בטל-נאר.

לאחר יצירת האדם סכסוכים וריבים קשים הרעידו את אליאור. האלים
התפלגו למשפחות, כשכל משפחה מפעילה את כוחותיה המיוחדים כדי
לתפוס שליטה מלאה בטל-נאר, הארץ הצעירה.
אלה אחת הייתה יוצאת דופן. שמה היה פליס ומקורה היה בבני אדם.
היא הציעה לאלים לחלק את טל-נאר שהיתה יבשה אחת, לחמישה איים,
אחד לכל משפחה. ארץ אור, הגדולה ביותר, ניתנה לאל האמת, פאמוס,
לבנו קאי ולשני אחינייו רומול ואספניול. טיטנוס, בתו רגידה
ושני תאומיה גרומיי ומלאניה קיבלו את הארץ השנייה בגודלה
והראשונה בחשיבותה, ארץ הגשם הכסוף. אלת האדמה זמאליה ושלושת
אחייניה, אגרה, וון וארה קיבלו את ארץ הפוריה גולדראן. את ארץ
האש הצחיחה קיבלה נראנה יחד עם בניה קנבו וארגום ומלוום הנצחית
מורטנה. פליס עם בנה אטר ואחייניתה נברוסיה יצרו את השלישייה
המקודשת שקיבלה אי קטן אך מיוחד ביותר בכל טל-נאר - ארץ
החלומות. אף מלך מיבשת אחרת לא יכל לתקוף את האי, שנמצא במרכזו
של טל-נאר, שכן רומול, אל הים, הקיף אותו בהגנה סמויה. ארץ אור
נחשבה למקום פריחתם של התרבות והמדע, ארץ הגשם הכסוף היוותה
מרכז מסחרי הגדול ביותר, גולדראן סיפקה יצוא של תבואה ופירות
מיוחדים שגדלו באי זה בלבד, ארץ האש התגאתה באוניברסיטת מלחמה
הטובה ביותר ובכלי ברזל, נחושת, כסף וזהב שרק היא ידעה לייצר.
ארץ החלומות נודעה כמרכז השלום. שם חיפשו צדק והוגנות, חתמו על
הסכמי שלום וחברות. סמלה של פליס, השמש החמה, ייחדה את ארץ
החלומות. במשך היום, מכל מקום באי, כל אדם ראה את השמש ישר
מעליו. זורחת ומחממת גם בעונות הסתיו והחורף, היא היוותה
תזכורת תמידית לקשר ההדוק בין הארץ לאלים.      

למרות מעמדה המכובד כאחת מחמשת אלי השלטון, פליס לא זכתה
לאושר, ככל האלים. היא התאהבה בבן תמותה ונולדו להם שבעה
ילדים. בגלל יהירות אלים אחדים וקנאת אחרים, ספגה המשפחה
מהמולות רבות והקשה מכולם הייתה קללת הנצח שהחלה בפליס
והתגלגלה מבן משפחה אחד לאחר. קללתה של פליס הסתכמה בכך שהיא,
החיה לנצח, ראתה את ילדיה הורסים את העולם שעל בריאתו היא
נלחמה. ששה מילדיה בגדו בה, בארצם ובאליהם ועל כך נענשו ומתו.
פליס ניסתה להפיג את הקללה בכך שוויתרה על חיים בארץ החלומות.
היא חזרה אל אליאור ושם הקימה משפחה חדשה לתוכה נולדו שלושה
אלים צעירים: אגרה, אטר ואספניול. מכיוון שהיו אלים, נשארו
לחיות לנצח אך הקללה לא פסחה עליהם. אטר ואספניול לעולם לא
יכלו להביא ילדים כי נאמר שילדיהם ישמידו את טל-נאר ואת
אליאור. אגרה, אלת האהבה, קוללה בגוף ופנים מכוערות, אלה יחידה
בין בני אליאור שלא נהנתה מיופי מושלם.
אך לא כל ילדי בני תמותה של פליס נכשלו בהתמודדותם עם הקללה.
ילדה השביעי היה מיוחד. הוא נולד להיות טוב, למרות שגם בתוכו
רבצה קללת אחיו. הילד בגר ועזר לאלים במלחמתם נגד כוחות אפלים
חזקים שהנהיג חצי-אל נפריי. על כך הוא זכה לחיות והומלך על ארץ
החלומות.

האלים הניחו כי ניצחונו של דריניאן הפיג את הקללה אך מהר מאוד
הם גילו את טעותם. כשניצח מול רשע המכשפים ובחר בשלום, הקללה
הוסרה מדריניאן, אך ברגע שיזכה ליורש הקללה המחודשת והמחוזקת
תעבור אליו.
כשהיה ברגע הקשה ביותר בחייו, במאבקו מול נפריי, דריניאן נעזר
בקול של בנו שטרם נולד כדי להינצל ממוות ולהביס את אויבו. ילד
זה, שגבר על מכשולי הזמן כדי להציל את אביו, אצר בתוכו את הכוח
להשמיד את כל העולם. חיי כל היו תלויים בבחירתו.

X

רשימת אלי אליאור: 10 אלים ו 9 אלות

5 אלי הבסיס (אלים שהתעוררו בניגוד לאלים שנולדו): טיטנוס,
פליס, זמאליה, פאמוס, נראנה.
פליס(אלת השמש) + טיטנוס(האל הראשי): אגרה(אלת האהבה), אטר
(שליט העולם שאחרי), אספניול (אל החוכמה)

זמאליה(אלת האדמה) + טיטנוס(האל הראשי) : רגידה(אלת
המשפחה),רומול(אל הים)
זמאליה: מורטנה(שליחת המוות)

רגידה: גרומיי ומלאניה (תאומי העונות, שליחי האלים אל בני
תמותה)

פאמוס(אל האמת) + אגרה : קאי(אל האמנים, מבצע גזר דין
האלים),ארה(שומרת הטוהר, מבצעת גזר דין האלים), נברוסיה(אלת
המזל)

נראנה(אלת כוחות ההרס) : ארגום(אל המלחמה), וון (אל היצרים),
קנבו (אל העבודה)

פרק1 -
הסיוטים של העבר

הכפר שכן למרגלות הר געש עתיק ורדום בחלקה הדרומי ביותר של ארץ
החלומות. האדמה באזור היתה פוריה ביותר והכפר ושלושת שכניו
התפרנסו מגידול חיטה. הלחם המשובח ביותר הגיע מכאן אל כל ארץ
החלומות. חלק נכבד מהתבואה הלך למסים של מיטר, שליט מקומי,
שהכפר השתייך לנסיכותו ועל כן, למרות עושרו של האזור, תושבי
הכפר חיו בצניעות רבה. בעלות השחר המשפחות, מלבד הילדים הקטנים
ביותר, יצאו אל השדות הרחבים ועבדו עד השקיעה, נחים רק בהפסקות
האוכל הקצרות ובשעות הצהריים החמות ביותר. רק בשלושת החגים
הגדולים של ארץ החלומות האנשים יכלו לנוח ולחגוג כי נהוג היה
שבחגים שנועדו לקדש את האלים הראשיים של המדינה, בעלי האדמות
והשליטים יחלקו אוכל ובגדים לנתיניהם כך שכל אדם יוכל לשמוח
בלב שלם ולהתפלל ולרומם את האלים מבלי לדאוג לצרכיו היום
יומיים.

מאחורי שדות החיטה, רחוק מהר הגעש התנשאו גבעות רחבות שנקראו
בפי תושבי האזור גבעות אגרה. הן קיבלו את שמה של אלת האהבה
הודות למערות הקטנות החבויות בתוכן וצעירי הכפר שהפכו את
הגבעות למקומות מפגש סודיים. מערות אלה שידעו עליצות ושמחת
נעורים עמדו להכיר את הרגשות האפלים ביותר של האנושות.

הבוקר החל בגשם אפרורי ומעיק, שטפטף בעצלות החל מהזריחה, מדכא
את מצב הרוח המרומם של החג. אך כבר בתשע הוא נפסק והשמש שלחה
את קרניה הצהובים, מבטיחה יום חם במיוחד. חגו של אטר, שליט
העולם שאחרי, נועד לתפילות ולהתמודדות של האדם עם מעשיו
וההחלטות שביצע במהלך חייו. הוא נחגג פעם בחמש שנים ובו כל אדם
יכל לשקול את מעשיו הטובים והרעים, לקבל שבחות על הראשונים
ומחילה על האחרונים. בתי מקדש בערים הגדולות המו מבני אדם
שביקשו כפרה, אך אנשי הכפר ובמיוחד הצעירים העדיפו לבלות את
ימי המנוחה הקצרים במקומות בילוי עליזים יותר.
אנאר וקאנה לא היו יוצאי דופן. ברגע שהגשם פסק, קאנה נמלטה
מביתה, ממהרת לפני שההורים יחלקו את מטלות הבית היומיות, ישר
אל חיק חברה. הם הלכו שלובי ידיים, פניהם הזוהרות מכוונות אל
הגבעות המפורסמות.
"מה שלום אמך, קאנה?" שאל גבר מלא שבטנו התפוחה וחלוקו הלבן
המוכתם בקמח הסגירו את מקצועו כאופה.
"בריאותה משתפרת, הודות לרומול כל יכול. כולנו רצינו להודות לך
על העוגיות הטעימות ששלחת לנו."
"לא נתנגד למנה נוספת" הוסיף אנאר, מחייך.
"העוגיות נועדו לחולה" הזהיר האופה את הצעיר אך חיוך רחב האיר
את פניו. "תקפצו אלי לפני החשכה ותקבלו סל נאה לשניכם." קאנה
הודתה מקרב ליבה על המתנה האדיבה והזוג המשיך בדרכם. הם עברו
מעגל צעירים שניסה למשכם לריקוד מסעיר, בירכו את זקני הכפר
שישבו בעצלות בכיכר המרכזית ומיהרו בדרך הקיצור אל המקום האהוב
עליהם.
לכל זוג בכפר היה מקום מסתור משלו. אנאר וקאנה בחרו בגבעה
הגבוהה והרחוקה ביותר. היא היתה מבודדת מהשאר והטיפוס אליה היה
ארוך ומייגע. אך מגבעה זו היה אפשר לראות באופק את ים הדמעות
וקרוב יותר, את עשן הערובות של שנרר,הכפר השכן שהיה במרחק שעת
הליכה מהם.
- קאנה, ראי! -
הנערה המתנשפת הגבירה את צעדיה. בקול חברה נשמעה דאגה אמיתית.
היא נעמדה ליד אנאר והביטה אל המרחק. תחילה לא הבינה מה הטריד
את הנער. רצועת הים הבריקה בשמש, מתמזגת עם שמיי תכלת הקיציים.
היער הירוק, השביל הצהבהב מתעכל בעצלניות מרגלות הגבעה אל הכפר
השכן...
- הכפר! -
אנאר הנהן. הם לא ראו עשן. בעצם, הם לא ראו שום סימן לכך
שקילומטרים ספורים מהם עמד כפר גדול פי שתיים מכפרם שלהם.
- אנאר, הבט. מי זה? - קאנה הצביעה על דמות קטנה שהופיעה מהיער
והחלה לצעוד על דרך המובילה אל הגבעות. למרות השרב הכבד ששרר
באיזור בתקופה זו של השנה, הדמות היתה עטופה בגלימה ארוכה ואת
ראשה כיסה ברדס כבד. מרחוק אי אפשר היה להבחין אם זהו גבר או
אישה.
- בואי נחזור. צריך לספר לאבי על שנרר. אולי הם זקוקים לעזרה.
- אנאר משך את קאנה, שצפתה בדמות הקטנה, ושניהם ירדו בריצה
מהגבעה. הם רצו בשדה הירוק, עקפו גבעות קטנות אחדות, כשקאנה
הביטה שוב לאחור וצעקה.
אנאר הסתובב גם כן. הדמות שראו על השביל הספיקה במהירות מפליאה
לכסות מרחק פי שתיים גדול מזה שכרגע עברו בריצה. היא עמדה על
הגבעה שממנה ירדו, שיערותיה הארוכות נוצצות באור השמש. באותו
הרגע הזוג לא הופתע לראותה קרוב כל כך. מה שהפחיד את קאנה
והקפיא את אנאר היה צבא לוחמים, שהקיף את הגבעה, כולם לבושים
גלימות שחורות זהות, רכובים על סוסי מלחמה. פניהם היו מוסתרות
אך אנאר יכל להרגיש את האפלה והטרור העוטפים אותם. האישה
הצביעה לכיוון הכפר וצרחה שנפלטה מפיה הוכפלה בשאגות הלוחמים.
באותו הרגע הקיפאון עזב את אנאר. הוא משך בחוזקה את קאנה אחריו
והם רצו כמו שלא רצו מעודם. השאגות מאחוריהם התגברו והם לא
ידעו אם הלוחמים האפלים שהופיעו משום מקום לא שמו לב אליהם או
פשוט השתעשעו בהם.
הם עקפו גבעה קטנה וקאנר נעצר. אי שם בין השיחים היתה שמורה
מערה קטנה. זאת אפילו לא היתה מערה אלא חור בסלע שהיה גדול דיו
להכיל ילדים קטנים ששיחקו מחבואים או בן אדם מבוגר אחד. כשמצא
את מה שחיפש הוא דחף את הנערה החצי מעולפת לתוך המחבוא, כיסה
הפתח בצמחייה ופתח בריצה מהירה לכיוון הכפר.

קאנה עצמה עיניים אך את אזניה לא יכלה לאטום. היא ניסתה
להתכווץ כמה שיותר מדמה את הרגע בו תוכל לפקוח את עיניה ולראות
שכל זה רק חלום רע שחלמה. השאגות התעצמו. הלמות הפרסה הרעידו
את הקרקע ואבק ואבנים קטנות הדרדרו מהתקרה וכיסו את כולה. היא
החביאה את ראשה בין ידיה, לשוו מנסה לא לשמוע את צעקות האנשים,
זעקות ילדים. באותו הרגע היא לא חשבה כי מוזר שצעקות הקרב
נשמעות פה בגבעות, כאשר רוב הכפר נמצא מאחורי שדות של חיטה.
ברעש הנורא שלא רצה להיפסק היא לא יכלה לחשוב על שום דבר אחר
חוץ מבובה קטנה שאיתה תמיד הלכה לישון. היא לא ידעה כמה זמן
עבר והאם הרעש וקריאות הפצועים התחלשו בהדרגה. כשפתחה את עיניה
הכל היה שקט. לרגע חשבה כי היא נהיתה חירשת. היא חיכתה מספר
דקות אך כשהשקט לא עבר זחלה באיטיות אל האוויר הצח. הדשא
מסביבה היה ירוק מתמיד. בשולי תודעתה היא שמה לב כי אין עקבות
פרסות ושום רמז לכך שצבא גדול עבר בסביבה. השקט היה מאיים
באותה המידה כמו הרעש לפניו ואולי אף יותר. קאנה שאפה אוויר
נקי לראותיה וגילתה שהפניקה שאפפה אותה קודם נעלמה כמעט
לחלוטין. היא פתחה בריצה אל עבר הכפר.
האדם הראשון בו נתקלה היה אנאר. הנער שכב על הקרקע, פניו
ושערותיו לבנים. הוא נראה כישן אך כשהביטה בפניו לבה החל להלום
בחוזקה. פני חברה היו מסכת אימה קפואה. בידיים רועדות היא נגעה
בשיערו הלבן, שפעם היה שחור ומבריק, בזרועותיו וחזהו. קאנה
לעולם לא היתה מומחית ברפואה. אך היא ידעה בבטחון מוחלט שאנאר
לא מת מפציעות קרב. הנער מת בדרך שהיה קשה להבין. כן, לקאנה
היה קשה להבין כיצד פחד הורג בן אדם.
חיילי מלך מיטר בפיקודו של זילבאר, ידו הימנית של מלך ארץ
החלומות, הגיעו אל הר הגעש רק לאחר השקיעה. אך החשכה לא הצליחה
להסתיר את הזוועה שקרתה באור היום. רוב הבתים בערו. גופות של
אנשים, חמושים כל אחד בכל אשר בא ליד, שכבו בבתים וברחובות,
בתנוחות שונות. אך על פנים של כולם מלבד הנער המוזר בעל שיערות
לבנות שמצאו בשדות, היתה שרויה תדהמה עמוקה. אף בן אדם לא שרד.
שלושה כפרים מלאים במתים. בכפר האחרון הם גילו בחורה צעירה.
היא קרעה את בגדיה ורצה ביניהם, מחבקת בובה קטנה בידיה וצורחת
על שדים ועל אישה בהירת שיער. המסכנה איבדה את דעתה. אחד
החיילים רצה לשחרר אותה מסבלה אך זילבאר עצר בו. הוא העלה אותה
על סוסו ופקד לחזור לבירה.