לך,
שאהבתי אותך כמו שלא אהבתי מעודי הוויה.

לך,
על קדרותך,
על עוצמתך,
על מרחביך,
על חיוכך,

אילו הייתי יודעת
עד כמה הגעגוע יצרוב,
עד כמה החוסר ישפיל.

לך
שנשמת את מחשבותיי,
שאיפשרת לי להתרפק על ליבך,
שהזנת את אורי ביבול שדותיך,
שהשקת את קיומי ברוך אגמיך,
את שהרשת לי
להיות נאהבת.

לך
על צמרות עציך,
על יופי סאריך,
על געש נהרותיך,
על צבעוניות אדמתך.

לך כיסופיי,
הודו.

סאריך = הסארי שלובשות נשותיך.

                                               4/1/2005