אמ... בעיקרון זהו מונולוג שמבוסס על החיים שלי, ועל חבר שלי
לשעבר.

הנה אני.
עדיין לא הלכתי לשום מקום!
אני פה, מתחת לאף שלך.
אני פה, אתה זה שהלכת.
ובכל זאת, למרות שזה נגמר, אני עדיין אוהבת?
למרות שטעית, אני עדיין מצטערת?
אני רוצה אותך פה, למה הלכת?
תחזור! אל תלך, תגיד לי שאתה עוד אוהב.
אתה בכלל אהבת?
או שמא לי שיקרת?
שיקרת?! תלך, אני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם!
רגע... לאן אתה הולך? תשאר! אני עדיין אוהבת.
אני עדיין כואבת.
בגדתי בך? כי אתה לא אהבת.
זה נגמר מהר מדי.
זה התחיל מהר מדי.
אנחנו עוד רק ילדים, לא זוג נשואים 50 שנה.
היית צריך לאהוב אותי חזק. לא לשחרר. לא לתת לי חופש מעייף.
לא לתת לי כנפיים.
את הקרניים שלך מאחורי גבך הוצאתי.
אחרי הכל, אתה לא אהבת אותי, למה אתה בכלל כועס?
למה הידידות הזו בכלל נמשכת?
אני יודעת שאתה אוהב!
תפסיק לשקר, רואים בעיניים שלך.
אתה יודע מה אני מרגישה, למה אתה מכאיב לי?
אתה רואה אותי פה לידך, אני נשברת...

אחרי הכל... אני אותך עדיין אוהבת.