בשדה חיטה רווי נחילים התקבצו ערפילים על שיחת אשמים.
מקל  ולו שני מטולים, את דליים הוא אחז ללא פסק.
על מלפפונים ובצל הוא שומר ...
ופסק זמנו עד ארבע.

דבר קטן עמד בדרכו של זה שעמד-
חמישה עצים ובלי דקר ופח.

נשם לעברם זר וביקש לעבור, שיננו הם גזעים ביקשו לעצור:
"אל תשפוט את העצים, תסתכל סביב ערימת מטולים לפניך."

"אימרו מזל אך בהיפוך אותיות ,מניין בא דמויות בידיון?
אימרו חלק עגול מפתן... הרבה מפלים... ונפלאות בדמון ואמש.
למדתי מגדולים ממני ונפלו הם לפניי, להם מה מר השבוע ועל מה
התשובה."

"אל תשפוט את העצים תסתכל ובהיפוך תסתגר,
ערימת מטולים לפניך."

אימרו הלך ההספד למצחיקן נדבק השד.

"בואי, בואי הצטנפות
לכי, לכי מושלכות.
אמש אמש השקי את העכבר
ביבים בטון קללה"
 
קוביות סוכר מתמוססות ברוח הקלילה של חודש המצחיקן...
את החום החריף של פיל דרדורת לא זכרו כבר הרבה ענפים...
נזכרתי בעלי היער הזקנים וסיפורי מטולים...
חרש של ממש לכתוב שמש.
גם כך נעלם הוא מזמן ...  והתפוגג באויר.

אך עם זאת
צאי והראי לי פנייך
את שאבקש לא תחפוץ
ולך ממשפט ההסטוריה נלגום