על החוף
במשך שעתיים
בעור התוף
מרים מחוללת בשפתיים במחולות ובמצילתיים.
מנסה להרכיב את תשבץ הדקדוק
הפנימי שלי, מתגלה ערוותה ונקלעת לסבך לא קטן -
עת מגיעה היא לדגדוג
האינטלקט, לא עולה בידה לפצח את הגדרה שישים ותשע מאוזן.
מילתי בשקיקה בולעת.
סחה באוזניי בעת שאני נע:
"חתיכה חסרה, אני יודעת,
הגיע תור הזהב שלך, שבץ נא".
מבקשת היא עליי לרכב,
משיב אני לה בפשטות לשון:
"אמנם שערך פתוח, פתוח רחב,
אך תש כוחי ומתאווה אנוכי לישון".
מעבר לאופקי מביטה,
בשמיכת פוך
פניה מליטה
ורואה עולם הפוך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.