כשהכרתי אותך היה קיץ
ים תמים שמש נטולת מוסר
רוח ילדותית של ערב קיץ
והכל נהיה כל כך מתוק וטוב

ואז הגיע הסתיו
את אני ובשדרת העצים המוזהבת
כולי סקרן ומתרגש לבאות
ואפילו כבר לא מפחד מהחורף

ובחורף נסענו ביחד
ברכבת מאנגליה לבריסל
ראינו איש עצוב עם
חליפה וכובע

ואת אמרת לי הנה "האיש הכי עצוב באירופה"
השתוללנו מצחוק ברכבת האדומה
ואולי רצינו לשאול אותו איך ולמה
אבל אז הרכבת עברה מתחת לים
והתכרבלתי עמוק בתוך המעיל שלך

ובליל השנה החדשה
את ואני בפאב בלגי
האוויר רועד ממשרוקיות ובלונים
ואנחנו שני שיכורים אוהבים ומנותקים מהעולם הזה

ואז מגיע האביב
והחיים כבר פחות פשוטים
ואז קיץ אחד נורא
אני כבר לא רוצה להתחבא יותר

מסיבה וויסקי בנות יפות בחצאית
נכות רגשית
בוקר קר אבידות פרידה
מוות דגים עננים שחורים

ועכשיו חודש אחרי
אני שוכב גמור על השטיח
היית מאמינה
אני האיש הכי עצוב באירופה.

[לאורלי]