ארור גולדשטיין ניפץ וניתץ את הברית במערת המכפלה.

ויגל מלאך המוות ובידו מגל, וירקוד על הדם.
מלאכתו כבר נעשתה - ויצא הביתה מוקדם
באותו יום קצר
את תנופת השלום עצר.

לנרצחים חסר שם, אנשי הרובע היהודי בחברון
פרצו ברון.
היה עליהם לערוך חשבון נפש
באותו יום כי פורים, אך ביכרו הם להטיל בפני האומה רפש.

לבד מהמיעוט הקולני שהפגין שמחה
והביע תמיכה, ערב רב דמעה לא מחה.
ציבור רחב בשקט מחה
כדי לא להפריע לשכנים בעת המנוחה.

לא נכתב "אני מאשים", לא קם לנו אמיל זולא.
ערך החיים של הזר מלבנו נשמט ונשמת פלשתינאי בעינינו זולה.
כיצד קרה שרוח השלום לה היינו קדים היתה לרוח רפאים
והופרה שבועת הרופאים?!

השטן בחלוק לבן מחא, מחא כפיים.