הקטע הבא, מוקדש למי שאימלל אותי כל כך, למי שהפך אותי לעיתים
קרובות למשותקת. הקטע מוקדש למי שגרם לי הרגשות נוראיות וסבל
אינסופי.

אני הולכת ממך כעת בתחושת כאב מתוק,
זכרונות חדים וערפול חושים.
אני פונה אל הצד הבריא שבי, שלי.
כן, יש לי אחד כזה. אני יודעת שאתם מסוכסכים, ואני בטוחה
שתמשיך לשנוא אותו ולהיאבק, אבל החלטתי שיותר שווה לי להישאר
איתו מאשר איתך. האמת כואבת, אה?
למרות שהבאת לי כל פעם מתנות:
פעם חושך, פעם כעס, פעם ייאוש, פעם בדידות.
לרוב הם היו ביחד.
הגנת עלי,
וסידרת לי מחנק עליז תמידי.
אני נחושה בדעתי להיפרד! אתה לא בשבילי.

אני זוכרת שלפני כמה חודשים סיפרו לי שבגדת בי, כל כך בכיתי
אז...
כל כך רציתי אותך, שלא תעזוב,
ותעטוף אותי... אבל כמו שאתה יודע הזמן עובר,
והמחשבות והרגשות גם הן, גם הן מתחלפות.
הגיע תורך להיפרד. אתה בוודאי יודע שזה הולך ובא, אני חיה איתך
לסרוגין, בטח נחזור בקרוב, אבל עכשיו נהיה קצת בספייס, נמאסת
עלי.
למען האמת, יש לי המון דברים להגיד לך, אבל תוך כדי שאני כותבת
לך אני נזכרת כמה רע עשית לי, ואני נזכרת עכשיו, ממש ברגע זה,
כמה טוב... טוב.

אני לא אשכח שצעקתי עליך אחרי איזו מריבה שהתחילה בשטות, ואתה,
אתה היית כל כך אדיש, וזה כל כך תסכל אותי. באמת!
עיצבנת אותי לא פעם, סיבכת אותי לא פעמיים, ורימית אותי יותר
משלוש פעמים בחיים המשעממים שלי.
פה ושם אני עוד מריחה אותך.
מרגישה את הקור
ואת הפחד.
רועדת בעקבות מחשבה שניפגש במקום סואן. לפעמים הרעד הוא מרגש,
ולפעמים הוא מחרדה.
ככה אני, משחקת בך,
פעם רוצה-פעם דוחה.
עכשיו לקחתי הפסקה...

אני רוצה לספר לך שהשתניתי. מעתה, אני לא אקשיב לך כל הזמן. לא
נתחבק ונתנשק מתי שאתה רוצה. אני אהפוך אותך לעדין יותר!
יש לך משהו להגיד? בעצם, גם אם יש לך-אני לא מעוניינת לשמוע!
אתה לא מי שהיית ואתה לא תחזור לזה.
המון חוויות עברנו יחד, אך משום מה נראה לי שאתה גרמת לכך שאני
אפול לשאול כל הזמן ואשבר.
אתה רצית שאני אתרסק,
שאני אתפרק לחלקים.
קיבלת את מה שרצית-לא עוד!

הכשלונות, האכזבות, כל הדברים שבסגנון היו עד עכשיו, אבל אני
מחוללת כאן מ-ה-פ-ך!
ובכל זאת, הולכת ממך
עם תחושת כאב מתוק...

מתוק?
אולי כן-אולי לא,
אבל כאב.



(נכתב ב19/05/05)



מוקדש לדיכאון, שילך להזדיין עם עצמו, לא עם אף אחד אחר...