מביטה בך ממרחק של שנים רבות,
מוחה דמעה עמוקה מכוסה בערפל מחשבות,
מביטה בכאב, כמעט... כמעט נוגעת בחוויה של להיות שם.
מביטה בגיא ההריגה שקועקע בנשמתך המיוסרת.
מושבים מצוחצחים,
זגוגיות מבהיקות,
שריקה שמחרידה את תהומות הנשמה.
לא היו שם ציפורים, מה להם שם?
עצירה...
ירידה...
מביטה בך ונשמתי בתוכי לא מבינה פשר וגודל.
מביטה מסביב...
אין כאן ציפורים... עדיין לא שבו.
בסבך שלם תוהה בנפשי אם זה הגשם או שמא הדמעות.
מביטה שם עכשיו... מחפשת את הסימנים שהיטבת לחרוט בזכרוני.
הלא כך התחיל הדבר???
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.