נורית, 7 שנים, סגרת מעגל, בדרך שרק את יודעת.
בתום 7 שנים ראיתי אותך מחייכת אליי, ממש החיוך הזה שתמיד.
אחותי נוריה, אני אוהבת אותך מלאן תאלפים.

אני בוהה אל תוך המרחב שנפער בנשמתי
ובוחרת בקפידה את המילים לסגוד באהבתי ובגעגועיי אלייך.

אני חוזרת אל אותם שבילים בנפתולי אהבתנו היחידה והמיוחדת.
מנסה לנשום שוב ושוב את הריחות,
לחרוט היטב בזכרוני את השבילים שכה יפה סללנו.

היית לי שם והפכת את פיסת חיי המושאלת לאהבה.
את נסיקות כאביי הפכת לחיוך ובלון ורוד.

את האחת
את היחוד בפריחת הנוריות,
את שבלבי
ואת שראיתי את גבורתה
את פנייך המופתעות בכאב התבוסה
את ימייך שהכו ללא רחם בנשמתי

אני בוהה את תוך המרחב שנפער בנשמתי
ורואה אותך מחייכת אליי
רואה את אהבתך האינסופית

אז אמרי לי...

מדוע בחיוכך קרועה נשמתי?
ואיך כל כך ממרחק חייכת אליי,
בחיוכי אלייך, אל שמך שחרוט על אבן,
ידעתי כי זימנת את 2 חצאי הלב בחזרה לאיחוד מושלם של זמן
ומקום,
בתום 7 שנים, סגרת מעגל.