אני בונה כאן משהו,
אתם מוזמנים להציץ.
אני עדיין לא יודעת מה זה,
והסיבה לבניה הביזארית הזו גם היא לא לגמרי ברורה,
לפחות לא לי.
אולי אם תביטו מהצד תוכלו להבין,
תרגישו חופשי.
בליל מחשבות, מסתובב בראש כמו צנטריפוגה הפוכה
דווקא הדברים הקלילים יותר מצליחים לשקוע לתודעה,
ואלו הכבדים מרחפים כמו עננה המאיימת לפצוח במטר כבד
ולהאפיל על מצב רוחי הזהוב.
לעיתים כמה טיפות כבדות כאלו מצליחות לחדור
דרך חומת הבילבול אל עמק ההבנה,
אבל ישנם רגעים רבים שבהם מבוך המראות הזה מתעתע בי,
ואני חושבת שאין דרך החוצה.
יש חוץ, ראיתי כמה שהצליחו להגיע אליו.
ביום מן הימים,
עוד המון זמן,
חתיכות הפאזל שלי ייראו אחרת,
והגשם שלי יהפוך זהוב.