אולי ידעתי שזה יגיע? כולם ידעו,
אני לא האמנתי אך הם כבר דיברו.
כמו ילדה קטנה שלא רוצה להודות,
כמו ילדה קטנה לא יכולה להרפות.
עמדתי שם ממש כמו גיבורה,
החזקתי עצמי שלא להזיל דימעה.
הרגשתי שם כל כך לא שייכת,
יודעת אני שאינני מוכרת.
ואז עלו המילים שהיו אז שלו,
ברוח, בלחש, נישא אז קולו.
וטיפת הגשם עם טיפת הדימעה,
התמזגו להן יחד בהרמוניה מקפיאה.
והקור שחדר לעצמות,
הוכיח שהכאב הגדול הוא לחיות.
כאב זה התפשט בגרוני,
וברגע ההוא נשברתי אני.
ברגע ההוא נפתחו עיני,
ברגע ההוא נפלו פניי.
כשזה נגמר, זה הסוף, הדמעות מתפרצות,
כה כואב לי שאין לי מילים אחרונות.
"Rest your head and go to sleep
Because my child, this is not our farewell..." |