מספר: היה זו היום הגרוע ביותר בחיים שלי. הייתי אז בן 22,
משוחרר טרי, משוכנע שכל החיים לפני. האבן הראשונה במפולת הייתה
כשפיטרו אותי מהעבודה. עד שהצלחתי למצוא עבודה שנהניתי בה,
והרווחתי בסדר, כמעט הצלחתי לכסות את המינוס ואז בום, בלי
התראה מוקדמת, קיצוצים. אין לי וותק אז אני בחוץ. חזרתי הביתה
לחברתי מזה שלוש שנים, שתנחם אותי, ואז נפלה הפצצה השנייה. היא
עוזבת אותי. כמעט את כל הצבא עברנו בלי פגע, ופתאום היא החליטה
שהיא לא אוהבת אותי יותר. כל רכושה כבר היה ארוז, והיא יצאה
מהדלת בלי להביט לאחור. תמיד אמרו לי שצרות באות בצרורות, אז
לא הופתעתי כשבעלת הדירה באה אלי ואמרה לי שאני לא יכול להישאר
לבד בדירה, ועוד בלי עבודה, כי אני לא אוכל לשלם לה את שכר
הדירה. לא עזרו לי התחנונים, היא הכריזה בפני כי אם אני לא
משיג עבורה את שכר הדירה של החודשיים האחרונים שגם ככה היינו
חייבים לה ועוד חודש מראש, אני צריך לעזוב את הדירה כבר למחרת.
כפי שראיתי את זה לא היו לי הרבה ברירות. לקחתי איתי חבל
ויצאתי ליער הקרוב לביתי. השעה הייתה כבר מעט מאוחרת, השמש
החלה כבר שוקעת. התיישבתי מתחת לצלו של עץ חרוב גדול מנסה לסדר
את מחשבותיי. זה לא משהו שמשקיעים בו יותר מידי  מחשבה. ברגע
שמחליטים עושים את זה. קשרתי מסביב לאחד מענפיו הגבוהים של העץ
קצה אחד של החבל. בקצה השני עשיתי לולאה יפה כמו שלמדתי בצבא,
וכרכתי אותה מסביב לצווארי. לא רציתי לחשוב יותר מידי, שלא
אתחרט, לכן קפצתי. ואז... (קול של ענף נשבר).
קול: אאוץ', בנאדם, זהירות. קצת התחשבות, אני לא צעיר כמו
שהייתי פעם.
מספר: קמתי על רגלי מנקה את האדמה מעל בגדיי והבטתי סביב. היער
היה ריק, לא ראיתי אף אחד. "מי שם?" קראתי, מאמץ את עיני דרך
העלווה.
קול: אני.
יוני: מי זה אני? תראה את עצמך.
קול: אני, אתה עומד לידי.
מספר: הבטתי שוב סביבי. הרגשתי מעט מפוחד, לא ראיתי אף אדם.
לפתע אחד הענפים של העץ הכה בי.
קול: אני, אני אומר לך.
מספר: הבטתי על העץ, ומיד ביטלתי את מחשבתי.
קול: כן, יופי, אני העץ.
מספר: עדיין לא האמנתי, הלכתי מסביב לעץ מחפש את הילד שמנסה
להתל בי, הבטתי אל צמרת העץ, וגם שם לא היה אף אחד.
קול: טוב, אל תאמין.
יוני: מה אל תאמין? אתה רוצה שאני אאמין לעצמי שאני שומע עץ
מדבר אלי?
עץ: לפעמים אתה צריך להאמין לבלתי יאומן. יש לי שאלה אליך.
יוני: מה?
עץ: יש לי שאלה: כשעץ נופל באמצע היער, ואין אף אחד בסביבה הוא
משמיע קול?
יוני: מה?!
עץ: כשעץ נופל...
יוני: שמעתי אותך, אני לא מבין מה הקשר.
עץ: תענה לי.
יוני: ברור שהוא משמיע קול.
עץ: איך אתה יודע, אם אף אחד לא שומע אותו.
יוני: כי עצים תמיד משמיעים קול כשהם נופלים, זה לא משנה אם יש
מישהו לשמוע את זה או לא.
עץ: וכשעץ מדבר באמצע היער ואין אף אחד שישמע אותו?
יוני: אבל עצים לא מדברים!
עץ: אתה אף פעם לא שמעת אותם מדברים, זה לא אומר שהם לא מדברים
כשאין אף אחד בסביבה.
יוני: כמו שאני רואה את זה, זה יכול להיות רק שני דברים: או
שמתי וככה זה החיים אחרי המוות, או שהפטרייה שקטפתי בדרך הייתה
פטריית הזיות.
עץ: זה לא בריא לדבר אל עצמך, עוד יחשבו שאתה משוגע או משהו
כזה.
יוני: גם לדבר לעצים זה לא מי יודע מה בריא!
עץ: איך קוראים לך בן אדם?
יוני: יוני.
עץ: יוני, שב תירגע. עובר עליך יום קשה, תנשו...
יוני: איך אתה יודע שעובר עלי יום קשה?
עץ: בן אדם לא ינסה לקחת את החיים של עצמו כשהוא חווה את היום
הכי טוב בחיים שלו.
יוני: לא סתם עץ מדבר, אלא גם חכם.
עץ: אני פה כבר כמה שנים טובות, למדתי דבר אחד או שניים. אז
אתה רוצה לספר לי על היום שלך?
יוני: למדת פסיכולוגיה גם בשנים האלה שהיית פה?
עץ: למדתי הרבה דברים. הרבה אנשים מוצאים שללמוד למבחנים תחת
צלו של עץ החרוב הגדול זה מאוד נעים. אז מה היה כל כך לא נעים
היום שהחלטת לוותר על החיים.
יוני: אני לא יודע, לספר את הצרות שלי לעץ זה נראה לי מגוחך
מדי.
עץ: אם יש לך מישהו יותר טוב כרגע לשתף אותו בצרות שלך אתה
מוזמן ללכת אליו.
יוני: האמת שלא.
עץ: אז למה אתה מחכה?
יוני: טוב, אז היום בבוקר הלכתי כמו בכל בוקר אחר לעבודה, ושם
פתאום ניגש אלי הבוס שלי ואמר לי שיש קיצוצים בחברה, ולי אין
וותק בחברה, אז אני אאלץ לעזוב אותם. הרגשתי חרא, אבל אמרתי לא
נורא לפחות חברה שלי תנחם אותי ותעזור לי. איך שאני מגיע
הביתה, אני רואה אותה עם מזוודה מוכנה ללכת. היא אמרה לי שהיא
לא רואה את מערכת היחסים הזו מתקדמת לשום מקום והיא עוזבת. בלי
שום סימן מקדים, סתם בוקר אחד החליטה שזה לא בשבילה, קמה
והלכה. רק היא יוצאת מהדלת, נכנסת בעלת הדירה. אומרת לי שבגלל
שחברה שלי עזבה אני לא אהיה מסוגל לשלם לה שכר דירה ואני צריך
לעזוב את הבית. אחרי שהיא יצאה פשוט תפסתי את החבל ובאתי לפה.
עץ: אני מבין.
יוני: אתה מבין? מה אתה מבין!
עץ: אתה יודע מה טוב בלהיות עץ?
יוני: מה?
עץ: אני אף פעם לא אזוז לשום מקום. תמיד יהיה לי מקום קבוע
להיות בו.
יוני: מה זה קשור לסיפור שלי?
עץ: תקשיב יוני. אתם בני האדם כשאתם צעירים אתם נודדים, אבל
בשלב כלשהו גם אתם מוצאים את המקום שלכם ומשתקעים שם, בדיוק
כמוני. אם  אף אחד לא יבוא ויזיז אותי בכוח, אני פה.
יוני: ומה מוסר ההשכל?
עץ: שגם אתה לבסוף תמצא את המקום שלך. גם אם הדרך לא תמיד קלה,
לא צריך להתייאש.
יוני: יענו אתה אומר לי בעקיפין שלא כדאי להתאבד.
עץ: אם תיקח עציץ צעיר ותנפץ אותו על הרצפה, הוא לא ימצא את
המקום שלו. אתה לא תזכה לראות אותו גדל והופך לצמח יפה שמביא
אור. אתה לעולם לא תדע איזה תועלת הוא יכול היה להביא לך כצמח
בוגר, אתה לא תדע אם זה היה עץ פרי, עץ נוי, או אולי איזה פרח
יפה. וככה גם אתה. אתה לא יודע עכשיו לאן החיים יובילו אותך.
איזה מין צמח אתה תהיה כשתמצא את מקומך.
יוני: ואם אני יודע שלא יצא ממני שום עץ פרי, אני לא אביא שום
תועלת לאף אחד.
עץ: אבל אתה לא יודע. אתה תדע את זה רק כשתמצא את מקומך ותוכל
להביט על הכל במבט לאחור, ואז תבין כמה תועלת הבאת. אפילו אם
זה רק הילד שלך שהבאת לו חיים, אם זו אישתך שהבאת לה אהבה. אתה
לא חייב להיות איינשטיין כדי להיות עץ פרי.
יוני: זה מתחיל להיות כבר יותר מידי עמוק בשבילי.
עץ: יוני, תאמין לי. עוד שנים מעכשיו אתה תסתכל על היום הזה,
ורק אז תבין כמה יכולת להפסיד, מה היית מפספס אם הענף שלי לא
היה נשבר.
יוני: אתה אומר את זה בכזאת הכללה, כאילו אין אנשים שסובלים
בחיים שלהם, כאילו אין אנשים שהמוות הוא הפתרון הכי טוב
בשבילם.
עץ: אני לא אומר שאין כאלה אנשים. גם לא כל העצים תמיד ימצאו
את מקומם, אבל אתה לא יכול להגיד לי שאתה אחד האנשים האלה. היה
לך יום רע, אני מבין, מאוד רע אפילו. יותר מזה היו לך כמה שנים
נוראות...
יוני: לא, דווקא עד היום לא היו לי שנים נוראות בכלל.
עץ: אז למה שהם לא יחזרו? אתה אמנם לא רואה אותן חוזרות עכשיו,
אבל זה יקרה, אם תיתן לזה לקרות.
יוני: אבל מה אני עושה בינתיים?
עץ: אתה יודע את התשובה בעצמך.
יוני: בסדר, אז אני צריך למצוא עבודה חדשה, למצוא דירה חדשה.
אולי אני אוכל לקחת הלוואה מההורים. אתה יודע מה? אולי אני
אוכל להסתדר.
עץ: אתה לא תדע אם לא תנסה.
יוני: אני אנסה. אולי באמת לברוח זה לא הפתרון הכי טוב תמיד.
לפעמים כדאי להישאר בסביבה ולהתמודד.
עץ: אלא אם כן מדובר בכנופיה חמושה שתוקפת אותך, אז אולי כדאי
באמת לברוח.
יוני: לא רק עץ מדבר וחכם, יש לך אפילו חוש הומור. לא ממש
מפותח, אבל יש.
עץ: אני גם סימפטי ורגיש. אתה רוצה להכיר לי מישהי?
יוני: אני צריך קודם להכיר לי מישהי. (צוחקים) איך אני אוכל
להודות לך?
עץ: פשוט מאוד. אני מבקש רק דבר אחד קטן. תיקח את אחד הפירות
שלי ותשמור אותו. וכך עוד שנים מעכשיו שתראה אותו תיזכר בי ואז
תסתכל על החיים שלך, ותגיד לעצמך אם עשית את הדבר הנכון.
מספר: אני הסכמתי. טיפסתי על העץ כדי לקטוף את אחד החרובים.
היה לי קשה להגיע אליו וברגע שתפסתי בו, מעדתי. נפלתי על הקרקע
ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי בבוקר, השמש חדרה מבין לעלים
וסינורה אותי. שכבתי ליד העץ, והחבל היה זרוק לצדי. הבטתי על
העץ שהיה שקט עכשיו. לא ידעתי אם כל מה שקרה היה חלום, או
הזיה. האם איבדתי את ההכרה כשהענף נשבר, או כשניסיתי להגיע
לחרוב. דבר אחד ידעתי, שאני חי, ואני מתכוון להישאר כזה עד כמה
שזה תלוי בי. כשהתיישבתי הבנתי שאני מחזיק משהו בכף ידי. פתחתי
את היד ובה היה מונח חרוב.
מספר: היום אני יושב לי בגינה שלי שבה שתלתי את החרוב וממנו
צמח עץ חרוב מרשים. אשתי האהובה יושבת על ידי. בתי אמורה להגיע
אלינו עוד מעט עם הנכד. כמו שהבטחתי לעץ, כל פעם שאני מביט בעץ
החרוב בגינה שלי אני מביט אחורה על החיים שלי. היום אני מבין
שבחרתי בחירה נכונה, אם הענף לא היה נשבר הייתי מפסיד הרבה
מעבר למה שיכולתי אז לנחש.